mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

שבת דף מ - שיעור "יד סולדת"

הגמרא בדף מ עמוד ב קובעת שיעור חשוב ובסיסי במלאכת בישול: שיעור יד סולדת. כך נאמר למסקנת הגמרא:

"אמר רב יהודה אמר שמואל: אחד שמן ואחד מים, יד סולדת בו - אסור, אין יד סולדת בו - מותר".

חימום מים נתפס כבישול האסור מדאורייתא רק אם מגיעים המים לטמפרטורה שהיד סולדת בה. החידוש הגדול שבקביעה זו הוא, שבשונה ממאכלים מוצקים, שהגדרת מלאכת בישול לגביהם נוגעת לטיב התבשיל (בבישול - כאשר הגיע לשיעור "בן דורסאי", לגביו דנו ראשונים האם הוא שליש מן הבישול או חצי מן הבישול; ובאפייה - כאשר קרמו פניה של הפת בתנור), הרי שבנוזלים אין חשיבות לתבשיל מצד עצמו, אלא למידת החום שבו. משעה שהמים הגיעו לחום של יד סולדת - ואפילו לרגע אחד - הרי הם מבושלים.

הגמרא עומדת על כך שקשה לקבוע באופן מדוייק מהו שיעור יד סולדת, ועל כן מציעה גם אמת מידה נוספת:

"אמר רחבא: כל שכריסו של תינוק נכוית".

גם כאן, אמת המידה איננה חד משמעית, ואדרבה, אין הורה שיסכים שבנו התינוק ישתתף בניסוי לשפיכת מים חמים, בכדי לקבוע באיזו טמפרטורה המים גורמים לכוויה.

ניתן היה לומר, שכוונת הגמרא למים חמים מאוד, שהיד הנוגעת בהם נרתעת באופן מיידי. הגדרה זו כוללנית ביותר, ובדור האחרון, שבו הספרות ההלכתית הפכה למדויקת ודקדקנית, התעורר הצורך לנקוב בטמפרטורה מדוייקת הקובעת את שיעור היד הסולדת.

דעה רווחת בין הבריות היא, ששיעור יד סולדת נע בין 40 ל50 מעלות צלזיוס. אך זו אינה דעה מדויקת. שיעור זה לכולי עלמא איננו שיעור יד סולדת, אלא שרבים מן הפוסקים השתמשו בו כשיעור לחומרא; ונבהיר את הדברים.

בעל "דרכי תשובה" (על שולחן ערוך יורה דעה, סימן קה) ציטט את שיטת בעל הלכות גדולות, ולפיה חלב הנחלב מבהמה נידון כ"צונן". ובכן, בדקו ומצאו כי טמפרטורת החלב בשעת החליבה היא כ45 מעלות צלזיוס. מכאן כתבו רבים, שחימום עד לשיעור זה בוודאי אינו מוגדר יד סולדת, שכן הבה"ג הגדירו "צונן". ובכן, אין לקבוע ששיעור יד סולדת הוא 45 מעלות צלזיוס, אלא שפחות מ45 מעלות צלזיוס בוודאי איננו שיעור יד סולדת.

דרך קרובה הציע הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה, חלק א סימן צא; והובא בקצרה בשמירת שבת כהלכתה, פרק א הלכה ג). בגמרא בחולין (דף ח) נחלקו הדעות האם בית השחיטה של בעל חיים מוגדר "רותח" או "צונן". להלכה, התקבלה הדעה שבית השחיטה צונן. הגרש"ז נועץ עם אנשי מקצוע, שהבהירו כי חום בית השחיטה של ברווז מצוי בוודאי אינו עולה על 47 מעלות צלזיוס, אף אם הברווז חולה. גם כאן, טען הגרש"ז, אם 47 מעלות מוגדרות "צונן", על כורחנו שהן פחותות משיעור יד סולדת.

השיעורים שלפנינו ננקטים לחומרא: מותר לחמם מים בשבת אך ורק עד שיעור המוגדר בוודאי צונן, ואין לחשוש שהיד סולדת בו. עם זאת, להגדרת בישול ישנה משמעות גם לקולא, לחלק מן הראשונים: משקה שבושל בישול גמור, אין איסור לשוב ולבשלו בשבת. מכאן, אם כן, יש להסתפק מהו שיעור החום שצריך היה המשקה להגיע אליו בערב שבת, כדי שיותר לשוב ולחממו בשבת? כפי שהסברנו, שיעור 45 מעלות צלזיוס בוודאי איננו רלוונטי כאן, שכן שיעור זה מוגדר "צונן"!

הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אורח חיים ד' סימן ע"ד) התייחס לשאלה זו, וקבע ששיעור יד סולדת לחומרא הוא 71 מעלות צלזיוס. דא עקא, סתם הרב פיינשטיין ולא פירש כיצד חישב שיעור זה, ומדבריו הקצרים נראה שקבע זאת "כפי מה שבדקנו בעצמנו". ואם בבדיקה בעצמנו עסקינן, קצת קשה לקבל את שיעורו של הגרמ"פ, משום שבדרך כלל היד סולדת אף בשיעור נמוך יותר, אך על כל פנים, היות שמדובר על שיעור לחומרא, מקובל לחשוש לדבריו, ולהתיר חימום חוזר בשבת רק של מים שכבר הגיעו לטמפרטורה של למעלה מ70 מעלות צלזיוס.

הרב אביהוד שורץ