mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

ברכות דף כא - ברכת התורה וברכת המזון

הגמרא (כא עמוד א) עורכת השוואה בין ברכת המזון לברכת התורה:

"אמר רב יהודה: מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה - שנאמר: 'ואכלת ושבעת וברכת'. מנין לברכת התורה לפניה מן התורה - שנאמר: 'כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו'.
אמר רבי יוחנן: למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר; ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר: ומה מזון שאין טעון לפניו - טעון לאחריו, תורה שטעונה לפניה - אינו דין שטעונה לאחריה; וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר: ומה תורה שאין טעונה לאחריה - טעונה לפניה, מזון שהוא טעון לאחריו - אינו דין שיהא טעון לפניו.
איכא למפרך: מה למזון - שכן נהנה, ומה לתורה - שכן חיי עולם!"

נקודת המוצא של רבי יוחנן היא שיש בסיס להשוואה בין דיני ברכת המזון ובין דיני ברכת התורה. ממילא, אם מצאנו ברכה לפניה על התורה מסתבר שנברך גם על המזון לפניו, וכן אם מצאנו ברכה לאחר המזון מסתבר שנברך גם לאחר לימוד תורה. הגמרא דוחה את דבריו ואומרת שניתן לפרוך את ההשוואה לשני הכיוונים: א. במזון "נהנה" ובתורה לא, ולכן רק במזון יש ברכה לאחריו. ב. התורה היא "חיי עולם" והמזון הוא "חיי שעה", ולכן רק בתורה יש ברכה לפניה.

באופן פשוט, מטרת דברי הגמרא היא למצוא חומרא בכל אחד מן התחומים ובכך למנוע את האפשרות ללמוד בקל וחומר מתחום אחד למשנהו. עם זאת, עדיין יש לשאול מדוע גורמת החומרה שבתורה דווקא לברכה שלפניה ואילו החומרה שבמזון מביאה דווקא לברכה לאחריו. כמו כן, יש לתהות על כוונת הגמרא באומרה שאין "הנאה" בלימוד תורה.

נראה לבאר שהברכה שלפניה היא ברכה על תחושתו של האדם לקראת המעשה, ואילו הברכה שלאחריה היא ברכה על התוצאה שאליה הביא המעשה. העיסוק בתורה הוא עיסוק בחיי עולם, שמגביה ומרומם את האדם. גם עצם הצמא ללמוד תורה ממחיש לאדם את הקשר העמוק שלו ל"חיי עולם". ממילא מסתבר להודות על עצם ה"עיסוק בדברי תורה" ועל הקשר שביננו ובין התורה. לעומת זאת, האכילה היא צורך חומרי והרעב הוא תחושה שלילית שמבטאת את התלות של העולם בחיי העולם הזה וממילא אין מקום לברך עליה.

מאידך, לימוד התורה לא יוצר תחושה של "שובע" אצל האדם, ולעולם אין הוא מרווה את הצמא הראשוני ללימוד. זאת בניגוד לאכילה שבסופה מביאה לתחושה של שלמות ו"הנאה" שמצדיקה את הברכה שלאחריה.

יש להעיר שניתוח זה עומד בניגוד לדברי הגר"א בקול אליהו על הגמרא להלן (לה עמוד א):

"אתיא בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן וכו''. והנה לענין ברכת התורה אמרינן להיפך דלמדנו ברכה אחרונה מהראשונה עיי"ש, ויש לחלק ולומר דבענין הנאת עולם הזה יותר התאוה והנאה קודם האכילה מלאחר האכילה, ולכן הוי קל וחומר שכשהוא שבע מברך א"כ כל שכן כשהוא רעב ויש לפניו לאכול שיוכל למלאות הנאתו ביותר, ובלימוד תורתנו הקדושה הוא בהיפוך דיותר מתענג אחר שלמד ויגע בתורה".

הרב אברהם סתיו