mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

נידה דף עג – סיום

בשעה טובה זכינו ב"ה לסיים את מסכת נדה החותמת את התלמוד הבבלי. האופן שבו מסתיימת המסכת דורש ביאור, שכן עד לשורות הסיום העיסוק הוא בדיני טהרה ונראה שאין כל קשר בין שורות הסיום לבין האמור לפני כן:

"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות".

כלומר, מה הקשר בין מה שמובטח למי ששונה הלכות בכל יום לסיום של מסכת נידה?

בעלי התוספות (וכן בתוספי הרא"ש) מסברים שהדברים מובאים על מנת לסיים בדבר טוב כפי שלמדנו במסכת ברכות (דף לא עמוד א):

"לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים".

לא ברור איך החובה של אדם להיפרד מחברו מתוך דבר הלכה נובעת מדברי נביאים אלו? האם יש להבין שדברי שבח ותנחומים הם הלכה?

הרב קוק בעין אי"ה, מסביר (ברכות ה, יא):

"בהפטר אדם מחבירו, ראוי שיתגלה מרכז ההתחברות שהוא דבר הלכה, והנביאים בחתמם דבריהם המה לנו למופת, שהציבו המרכז והתכלית של כל התוכחות והנבואות בסוף, דהיינו דברי שבח ותנחומים".

מדברי הנביאים אנו למדים שבסוף כל דבר ראוי שיתגלה התכלית שבאותו הדבר. תכלית תוכחות ונבואות הנביאים הייתה הטובה והנחמה שהם התוצאה של ההישמעות לנבואה, ולכן הנבואות מסיימות בדברי שבח ותנחומים. כמו כן, תכלית ההתחברות של אדם עם חברו היא דרישת האמת, הבאה לידי ביטוי בדברי הלכה, שמתקנים את תכונות האדם ומביאים אותו לשלמות ולכן נאמר לנו שלא יפטר אדם מחברו, אלא מתוך דבר הלכה.

אם כן, מדברים אלה יוצא שעצם הסיום של מסכת נדה לא בא רק כעוד דבר טוב שרצו לסיים בו, אלא זו היא גם התכלית - מרכז המסכת. יתר על כן, דברים אלו מופיעים במקום נוסף בהלכות נדה בהקשר של רבי זירא שאומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן שאפילו רואות איפת דם כחרדל, יושבות עליו שבעה נקיים; קשר זה בין הלכות נדה לבין לימוד הלכות הוא דבר נוסף שיש לבארו.

יתכן להסביר קשר זה בכך שהלכות טהרת המשפחה משמשות גם כחיזוק הזוגיות, כמאמר הגמרא (דף לא עמוד ב):

"רבי מאיר אומר, מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה".

לדברי רבי מאיר הלכות נידה מחזקות את הקשר הזוגי בזכות המחזוריות המחדשת את האהבה וההתרגשות שהייתה בשעת הנישואין. מדברי גמרא אלו ניתן אולי להבין את פשר ההחמרה של בנות ישראל על עצמן; כלומר, על פניו לא מובן כיצד הן החליטו להחמיר על עצמן, וכי הבעל אינו צד בעניין? אלא, שמסתבר לומר שגם הבעל מעוניין בהחמרה זו, שכן גם הוא מעוניין בטובה שהיא מביאה - תחזוקה של האהבה וחיזוק הקשר בין איש לאשתו. תיקון זה של הזוגיות אינו דבר פשוט כלל, בזוגיות יש ממד עצום של עבודת המידות – קל מאוד להיות אדיב ונעים לאדם שלא נמצאים אתו במערכת יחסים יום יומית; האתגר הגדול הוא להיות סבלני, נעים ואדיב כלפי מי שאנו נמצאים אתו בקשר תדיר ובקרבה רבה שכן אז הקשיים מתעוררים. יש הרבה יופי וחן בחיי נישואין, אולם ההרגל גורם לשחיקה – שגרה של חיי נישואים הם לא הדבר הכי מסעיר בעולם ולכן יש לזכור לא לקבל את האחר כמובן מאליו, יש ללבות את האש ולהתאמץ בתחזוקה של הקשר. עבודת מידות זו היא עיקר בעבודת המידות של האדם ובכך דומה לימוד ההלכות שמתקן את מידותיו של האדם להלכות נידה שמתקנות את האדם ומשפחתו.

הרב ירון בן צבי

הדרן עלך מסכת נידה