לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

נידה דף נד – הבאת חולין לעזרה

בסוגייתנו מובא ספק בנוגע לאשה שילדה בזמן שבו הייתה זבה גדולה. נשאלת השאלה האם הימים בהם היולדת טמאה בטומאת לידה ואינה רואה דם יכולים לעלות לספירה של שבעה נקיים. כלומר, האם בעקבות טומאתה ימים אלה לא יכולים להיחשב לספירה (והיא תוכל להתחיל בספירה רק לאחר שיסתיימו ימי טומאת הלידה) או שהיא יכולה להתחיל בספירה היות והיא לא ראתה דם בימים הללו.

על מנת לפשוט את הספק הנ"ל, מובאת הברייתא הבאה:

"ת"ש, ראתה שנים ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה - הרי זו ספק זיבה ספק לידה: מביאה קרבן ואינו נאכל, וימי לידתה שאין רואה בהן - עולין לה לספירת זיבתה".

למסקנה, הסוגיה לומדת מדברים אלה שימי טומאת לידה שבהם האשה לא רואה דם יכולים להיחשב כימים נקיים של טומאת הזבה. בקריאת הברייתא מתעורר קושי - כיצד האשה שהיא ספק זבה ספר טמאה בטומאת יולדת יכולה להביא קרבן. רצוני לומר, יולדת וזבה מחוייבות בהבאת קרבן עולה וקרבן חטאת (במקרה של יולדת הקרבנות בהתאם ליכולותיה הכלכליות), כיצד אשה שמסופקת לגבי טומאתה יכולה להביא קרבן?

האשה שבה אנו עוסקים, פטורה למעשה מקרבנות אלה משום שאפשר שהיא אינה יולדת או זבה. מכל מקום, עליה להחמיר ולהביא קרבנות אלה מספק. הקושי בהסבר האפשרות שלה להביא קרבן עולה אינו גדול, שהרי ניתן להביא קרבן עולה כנדבה. ממילא, עליה להתנות שאם היא מחוייבת בהבאת הקרבן הרי תצא בזה ידי חובתה, ואם אינה חייבת בהבאת קרבן הרי זו נדבה. אולם, בשונה מקרבן עולה, לא ניתן להביא קרבן חטאת בנדבה, ולכן לא מובן כיצד אישה זו מביאה חטאת.

על פניו, במסכת נזיר (דף כט עמוד א) עולה שהתשובה לשאלנו היא שמדובר על הלכה למשה מסיני. יתר על כן, מאחר שהעוף אינו נשחט אלא נמלק, במידה והאשה לא מחוייבת בחטאת העוף אסור באכילה ומטמא את אוכליו, כדין עוף חולין שנמלק. רק קורבן שנמלק כהלכתו איננו נבלה ואיננו מטמא. לכן מובן מדוע אין הכהנים רשאים לאכול עוף זה שבא על הספק. הבעיה בהסבר זה היא מדוע אכילת העוף לא הותרה באותה הלכה למשה מסיני.

יתכן להציע חילוק בין שחיטת חולין בעזרה להבאת חולין לעזרה – כלומר, בשחיטת בהמת חטאת, אם נעשתה שחיטה לצורך אדם שחייב בהבאת קרבן חטאת הרי שאין כל בעיה. אולם, אם בהמה נשחטה לשם חטאת ואותו אדם אינו חייב בהבאת הקרבן, יוצא שעצם השחיטה הינה מעשה של איסור. לעומת זאת, חטאת העוף שונה - אם נמלק העוף לצורך אשה שמחוייבת בהבאת הקרבן אז נעשתה מליקה כהלכתה וממילא מליקה זו מתירה את העוף כמו שחיטה; למעשה, לא רק שאין מדובר בשחיטת חולין שכן זה שחיטת קודשים אלא שהעוף גם נאכל לכהנים. אולם, אם אותה אשה לא היתה מחוייבת בהבאת קרבן חטאת העוף אז יתכן לומר שלמעשה לא נעשתה כאן כל שחיטת חולין בעזרה; זאת משום שמליקה מתפקדת כשחיטה אך ורק בהבאת חטאת. אם לא היה חיוב חטאת אז למעשה המליקה היא רק הריגה של ציפור ולא מדובר בשחיטה כלל ואם כן יוצא שלא נעשה כל איסור של שחיטת חולין בעזרה. מהסבר זה מובן מדוע מותר להביא מספק קרבן חטאת אבל לא אוכלים את בשרו – אם הקרבן נצרך הרי שזוהי הקרבה כהלכתה, אחרת לא נעשה כל איסור. עצם אי אכילת הבשר היא משום שאנו לא יודעים האם נעשתה מליקה המתירה את הבשר או לא.

יש לציין שהסבר זה תלוי במחלוקת ראשונים האם ישנו איסור דאורייתא גם במקרה של הבאת חולין לעזרה או שזהו איסור דרבנן. אם אכן מדובר איסור דרבנן ניתן לומר שבכדי לאפשר לאשה לאכול קודשים דחו חכמים איסור דרבנן.

הרב ירון בן צבי