!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

נידה דף מ – אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה

במשנה שבסוגייתנו נחלקו חכמים ורבי שמעון בדין של אשה שילדה 'יוצא דופן', כלומר הלידה נעשתה בניתוח ולא באופן טבעי. בגמרא מבואר שחכמים למדים מהפסוק 'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר' (ויקרא יב, ב) שכל דיני יולדת נוהגים רק כאשר האשה יולדת מאותו המקום שבו היא מזרעת.* אולם, לדעת רבי שמעון אף אם אין האשה יולדת אלא כעין שהזריעה - היא בכל זאת טמאה לידה:

"ר"ש, ההיא - דאפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה - אמו טמאה לידה".

בכדי להבין את דעתו של רבי שמעון נעיין בדבריו לעיל (פרק ג משנה ד):

"המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה שליא בבית הבית טמא לא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד רבי שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא".

המחלוקת במשנה היא בין חכמים ורבי שמעון - לדעת חכמים, כאשר נמצאה שליה בתוך בית ואין ולד ניכר בתוך השליה, הבית טמא טומאת מת. זאת משום שעלינו להניח כי היה עובר בתוך השליה ורק לאחר מכן הוא נימוח ונעלם. לדעת רבי שמעון הבית יהיה טהור משום שיש להניח כי העובר נימוח ונעשה לנוזל כבר ברחם ומשום שדם האם רבה על נוזל הוולד, בטל הנוזל ברוב; לכן, כשהשליה נמצאה בבית היות והנוזל שבה בטל אין היא מטמאה.

בגמרא שם אנו למדים שאף על פי שאין העובר נחשב כוולד לעניין טומאת מת, לעניין לידה הוא נחשב כוולד. המקור ללימוד זה הוא הדרשה דלעיל "אשה כי תזריע וילדה זכר", ממנה אנו למדים שהאם טמאה אפילו שנולד רק כעין זרע.

לדעת חכמים אין כלל צורך בפסוק, שכן גם במקרה בו העובר נימוח כבר לפני הלידה אין הוא בטל וממילא יציאתו של העובר מהרחם נחשבת ללידה לכל דבר ועניין. לכן, אין צורך בלימוד מהפסוק על מנת שנדע כי עצם הלידה מטמאת את האם.

הרב ירון בן צבי

_____________________________

* לא כל כך ברור מה למה חז"ל התכוונו בדבריהם שהאשה מזרעת, מכל מקום ברור שאין הכוונה למה שקורה אצל הזכר; ראה את דברי הרמב"ן על הפסוק בויקרא יב, ב ובחזון איש יו"ד קד, ג.