!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

נידה דף יח – רוב וחזקה

בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין רבי מאיר וחכמים, מחלוקתם היא האם הרוב גובר על החזקה או שהחזקה מצטרפת למיעוט וביחד הם גוברים על הרוב:

"דתנן, תינוק הנמצא בצד העיסה ובצק בידו - רבי מאיר מטהר, וחכמים מטמאין, שדרכו של תינוק לטפח. ואמרינן: מאי טעמא דר"מ - קסבר: רוב תינוקות מטפחין, ומיעוט אין מטפחין, ועיסה זו בחזקת טהורה עומדת, סמוך מיעוטא לחזקה - ואיתרע ליה רובא. ורבנן - מיעוטא - כמאן דליתיה דמי, ורובא וחזקה - רובא עדיף.

לדעת רש"י הספק הוא האם התינוק נטמא או לא, ומשום כך הולכים אחר רוב תינוקות שמתעסקים באשפה ומכריעים את הספק על פי הרוב. עצם הנגיעה בעיסה היא וודאי משום שאנו רואים את התינוק מחזיק את הבצק בידו.

ברם, התוספות (ד"ה רוב תינוקות מטפחין) הרמב"ן ועוד ראשונים מבינים שכוונת הדברים היא שהתינוקות רגילים לגעת במאכלים ובמשקין ולא לדברים טמאים, הלכך הבנתם היא הפוכה לגמרי – זה שהתינוק טמא זה וודאי בעוד שהספק הוא האם התינוק לקח את הבצק שבידו מן העיסה או שאדם אחר נתן לו את הבצק; לשיטה זו הכרעת הספר נובעת מההנחה שהתינוק לקח את הבצק מהעיסה ולכן היא נטמאה.

בפשטות, ניתן להבין את מהות המחלוקת בכך שלדעת חכמים הרוב תמיד גובר. מאידך, לדעת רבי מאיר, תינוקות המטפחים בעיסה אינו רוב מוחלט ועל ספק זה אין לשרוף את התרומה. לפי זה, במקרה של רוב מוחלט גם רבי מאיר יודה לחכמים שהרוב גובר.

אולם, לדעת הרמב"ן (יבמות דף קיט דף א וב), רבי מאיר סובר שרוב מול חזקה נידון כמחצה על מחצה ולעניין טומאה הוא מיקל משום "דלא מפשינן בטומאה" – זהו ספק בדבר שאין בו דעת לישאל ומדין תורה הוא טהור אף ברשות היחיד. ואילו לחכמים ברוב וחזקה, מדרבנן הולכים אחר הרוב לחומרא אבל בכל זאת חוששים למיעוט. לשיטה זו, שרוב תינוקות מטפחים באשפה אינו שונה משאר הרוב שיש בתורה, תמיד רוב גובר על חזקה מדרנן ולחומרא.

לכאורה, על פי שיטת רש"י, שאין לנו ודאות כי התינוק נטמא לא ברור למה נחלקו חכמים רק על העיסה ולא על התינוק עצמו. הרי גם לתינוק יש חזקת טהרה אשר מצטרפת למיעוט תינוקות שאין מטפחים באשפה; ולכאורה היה צריך רבי מאיר לטהרו!

יתכן לומר שבאמת לדעת רבי מאיר התינוק טהור, זה שהעיסוק הוא רק בעיסה זה מכיון שרצו ללמד אותנו כוחם של חכמים – שאף על פי שיש לעיסה שתי חזקות לטהרה, חזקת עצמה וחזקת התינוק שנגע בעיסה, עדיין הם מטמאים אותה לפי שהרוב מורה שנגעה בשרץ וההערכה היא שנגעה בעיסה.

עוד יתכן לומר, שמדובר בכך שראו את התינוק נוגע בעיסה ולכן גם רבי מאיר מודה שהעיסה טמאה וממילא אין כל קושיה.

הרב ירון בן צבי