mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

תמורה דף ב – פתיחה למסכת תמורה

בשעה טובה אנו זוכים להתחיל ללמוד מסכת תמורה. מסכת זו עוסקת באיסור להמיר - להחליף בהמת קודשים בבהמת חולין. המקור לאיסור מפורש בתורה (ויקרא כז, י):

"לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ".

במידה ואדם ינסה להמיר בהמת קדשים בבהמת חולין, לא רק שבהמת הקדשים תותר בקדושתה, אלא גם בהמת החולין תהיה קודש. בנוסף על כך, אנו למדים במשנה הראשונה במסכת שהעובר על האיסור הנ"ל, מקבל עונש מלקות.

ישנו הבדל מהותי בין המרה של בהמה לבין חילול בהמה. כלומר, במשנה (ה, ה) אנו למדים שאם אדם אמר על בהמת קודשים שהיא תמימה לשון חילול – "בהמת קודשים זו תהיה מחוללת על בהמה זו", לא נעשה כלום משום שאין קרבן תמים יוצא לחולין. ברם, אם הייתה הבהמה בעלת מום, הבהמה מתחללת ונעשית חולין בעוד שהבהמה השניה מתקדשת.

שוני זה בין חילול להמרה דורש ביאור. בכדי להבין עניין זה, נעסוק קודם בטעם הציווי על איסור החלפה בין בהמת קדשים לבהמת חולין:

הרמב"ם בסוף הלכות תמורה (ד, יג) מביא טעם לאיסור זה:

"וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף שמא יחזור בו וכיון שאינו יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה, ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא, לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף, וקנסו אם החליף ואמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש, וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו, ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים".

לדבריו, מטרת האיסור הוא בכדי לחנך אותנו. כלומר, במקרה בו אדם הקדיש בהמה משובחת, משום שהיצר עשוי לגרום לאדם להתחרט על נתינה זו ולהחליף את הבהמה באחת משובחת פחות אסרה התורה מעשה זה. על פניו היה מקום לומר שאם זו היא הסיבה, שיהיה מותר להחליף "רע בטוב", אלא שמתוך הבנה שאם היה מותר להחליף בהמה באחת טובה יותר, עשויים היו להחליף גם בהמה טובה באחת שהיא פחותה ממנה. כלומר, מכיוון שיש חשש שמא האדם יפקיע קדושה בכדי לחסוך בממון אסרה התורה את ההמרה. כעין זאת כתב בעל ספר החינוך (מצוה שנב):

"משרשי המצוה, שרצה השם ברוך הוא להטיל מורא בלב בני אדם בכל עניני הקדש... ועל כן כדי לקבוע בלבנו מוראת ענין הקודש, צוה הכתוב לבל נשנה הדברים, אלא מכיון שנתקדשה הבהמה תהיה בקדושתה לעולם, ולא נחשוב להפקיעה מקדושתה ולהחליפה בבהמה אחרת, ואם יוציא הדבר מפיו, שתהפך מחשבתו וכל מעשהו ותהיינה שתיהן קודש, כי הוא בא במעשיו להפקיע קדושה, ותהיה להפך שתתפשט יותר ותתפוש הכל".

עלינו להבין שלא מקלים את הדעת כאשר מדובר בקדושה, יש לנהוג ברצינות וכובד ראש. לשנות קדושה מדבר לדבר ללא סיבה מהותית היא מעשה שלא יעשה. כלומר, כאשר אדם רוצה להמיר קדושה מבהמה אחת לאחרת, למעשה הוא רוצה לבצע פעולה של החלפה – התפסה של קדושה בבהמת החולין; התורה מלמדת אותנו שלא פוחתים בקודש בגלל רצון של חמדנות או כל סיבה אחרת.

לעומת זאת, כאשר אדם בא לחלל בהמת קודשים, למעשה הוא מפקיע את הבהמה מקדושה ומעביר אותה לבהמה אחרת שראויה לקרבן.

לפי הסבר זה, השוני בין חילול לתמורה בא לידי ביטוי בכך שחילול נעשה על בהמת ההקדש בעוד שתמורה נעשית על בהמת החולין (בגמרא להלן דף כז עמוד א). אולם ניתן לומר יותר, מטרת החילול היא לאפשר לאדם להביא את הקרבן שלא יכול היה להביא מפאת מצבו הנתון הוא לא יוכל להקרב בשונה מתמורה שהסיבה לעשייתה היא לשם הבאת קרבן פחות יותר (על אף שיתכן שירצה אדם ליתן בהמה משובחת יותר, מכל מקום, כפי שאמרנו לעיל, מתוך שיותר להחליף למשובח יבוא להחליף גם בפחות).

הרב ירון בן צבי