mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

בכורות דף נז – יתום

משנתנו עוסקת בדין אשר באופן עקרוני אמור להתקיים בכל הקדשים, ולמרות זאת מוזכר רק במשנה זו שדנה במעשר בהמה: דין 'יתום'. דין זה נלמד מן הפסוק בויקרא (כב) המתייחס לכל הקדשים, שבו נאמר "תחת אמו", ודרשו חז"ל "פרט ליתום". כלומר, בהמה יתומה לא יכולה להיקרב במקדש. פשוט היה לחז"ל שאין לפסול כל בהמה שאין לה אם, ועניינו של הפסול הוא דווקא מצבה של הבהמה בשעת לידתה או סמוך לה. לאור זאת, ניתן להבין את מהותו של פסול זה בשתי דרכים:

א. מציאות היתמות, כאשר היא קיימת כבר בתחילת חיי הבהמה, פוסלת אותה להקרבה.

ב. מות האם פוגם בתהליך הלידה ומגדיר את הבהמה כמעין "יוצא דופן".

מפשט דברי הגמרא משמע כאפשרות הראשונה, היינו שמציאות היתמות היא שפוסלת ואין זה נחשב כ"יוצא דופן". יתר על כן, בגמרא בחולין (לח עמוד ב) מפורש ש"יוצא דופן" הוא מצב שבו האם מתה לפני הלידה ואילו פסול "יתום" חל כאשר האם מתה במקביל ליציאת הוולד (והלידה עצמה הייתה בחיי האם). למרות זאת, מדברי הרמב"ם משמע דווקא כאפשרות השנייה. הרמב"ם מנה בהלכות איסורי מזבח (ג, יא) את כל פסולי הבהמה והשמיט את פסול יתום, למרות שבמקום אחר (שם, ד) הביא את הדרשה הפוסלת יתום מהקרבה. הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז חלק ה סימן אלף תנד) הסביר בדעת הרמב"ם שפסול יתום הינו סניף של פסול "יוצא דופן" ולא פסול נפרד הנובע מעצם מציאות היתמות.

ייתכן שחקירה זו עומדת גם ביסוד מחלוקת התנאים במשנתנו (נז עמוד א):

"ואיזהו יתום כל שמתה אמה [או] שנשחטה ואח"כ ילדה,
ר' יהושע אומר: אפי' נשחטה אמה והשלח קיים - אין זה יתום".

מלשונו של תנא קמא משמע שמוקד הפסול הוא בכך שהלידה עצמה נעשתה כאשר האם כבר מתה או נשחטה. גם הרמב"ם (שם) הביא להלכה את לשון המשנה, אף שהיא סותרת את דברי הגמרא בחולין (לח עמוד ב) שבה מבואר שפסול יתום קיים אף כשהאם מתה רק במקביל לסוף תהליך הלידה.

לעומת זאת, דעת רבי יהושע היא שאפילו נשחטה האם והשלח קיים אין זה יתום. בגמרא (נז עמוד ב) מבואר שלאחר הלידה מלבישים את הוולד בעור אמו ובכך מגוננים עליו. נראה בבירור שהעור יכול להוות דווקא תחליף למציאות של האמהות לאחר הלידה ואין הוא משפיע כלל על תהליך הלידה עצמו.

הרב אברהם סתיו