mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

בכורות דף לג – אין מרגילין בכור

במשנה לעיל (בכורות פרק ה משנה א) למדנו שבכור לא נמכר או נשקל כבשר חולין, הסיבה לכך היא משום בזיון קודשים:

"כל פסולי המוקדשים נמכרין באיטליז ונשחטין באטליז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור."

האיסור עצמו אינו מפורש בתורה. התוספות (תרומה דף ח עמוד ב ד"ה חוץ) למדים שהאיסור הוא איסור תורה מכך שהגמרא לא כללה בכור ומעשר בבהמת עיר הנדחת. לעומתם, רש"י (זבחים דף עה עמוד ב ד"ה פרכינן) וראשונים נוספים (רא"ש, ר"ש) כתבו שהאיסור הוא מדברי חכמים.

בסוגייתנו, נאמר שאין לפשוט את עורו של בכור דרך הרגליים:

"ת"ר: אין מרגילין ביום טוב, כיוצא בו אין מרגילין בבכור, ולא בפסולי המוקדשין בשלמא יום טוב - דקא טרח טירחא דלא חזי ליה, אלא בכור, מאן תנא? אמר רב חסדא: בית שמאי היא, דאמר אין מאכילין אותו לנדות."

הסיבה לאיסור זה היא שבהפשטת העור דרך הרגליים, שמטרתה למנוע את פגימת העור, יש בזיון לקודשים. על פניו, לא מובן מדוע רב חסדא אומר שמקור ההוראה הוא בדברי בית שמאי, הסוברים שלא מאכילים בכור בעל מום לאחר שחיטתו לנידות, שכן לית מאן דפליג שבכור בעל מום עומד בקדושתו ואין לבזותו כפי שלמדנו במשנה לעיל.

את עניין זה מבאר השפת אמת (בכורות לג עמוד א):

"וצ"ל דפשיטא להגמ' דהרגלה אינו בזיון גדול ולא מיתסר רק ביש עליו קדושת קרבן ממש."

כלומר, הפשטת הבכור מרגליו אינה בזיון גדול כמו השקילה והמכירה בשוק, ולכן אין לאסור זאת אלא אם יש בו קדושת קרבן כדברי בית שמאי.

הרב ירון בן צבי