mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

בכורות דף ב – פתיחה למסכת בכורות

במקומות רבים בתורה נצטווינו על קדושת הבכורות. אחד הציוויים הראשונים שנצטוו ישראל כשיצאו ממצרים היה: "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל" (שמות יג, ב). ציווי זה חזר על עצמו בוואריאציות שונות בספר שמות (כב; לד), ויקרא (כז), במדבר (ג; ח; יח) ודברים (טו). מצוות קידוש הבכורות קיימות בשלושה מוקדים, הנידונים בפרקים שונים במסכת: בכור בהמה טמאה (פטר חמור), בכור בהמה טהורה ובכור אדם. על אף חילוקי הדינים המשמעותיים שבין הבכורות השונים, קיים ביניהם מכנה משותף אשר בא לידי ביטוי הן בפסוקי התורה והן בדברי הראשונים אשר מנו את שלוש המצוות הללו כמצווה אחת של "קידוש בכורות" (ספר החינוך מצווה יח).

ביחס לטעמה של מצווה זו ניתן להציע שתי גישות עקרוניות להן יש השלכה גם ביחס למהות המצווה ולדיניה.

בעל ספר החינוך (שם) הסביר את טעם המצווה באופן הבא:

"משרשי מצוה זו, שרצה השם לזכותנו לעשות מצוה בראשית פרינו, למען דעת כי הכל שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לו השם יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחים בעולמו והגיע לזמן שעשה פרי. וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו להקדוש ברוך הוא. ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו. ועוד, לזכור הנס הגדול שעשה לנו השם יתברך בבכורי מצרים, שהרגם והצילנו מידם."

בדברי ספר החינוך ניתן למעשה למצוא שני הסברים שונים למצוות קידוש בכורות: נתינת הראשית לקב"ה וזכירת מכת בכורות. עם זאת, ניתן לכלול את שני ההסברים הללו בתוך גישה אחת שלפיה המצווה תלויה באדם המפריש, ועניינה לגרום לו תחושה של תלות בקב"ה או הכרת תודה על יציאת מצרים.

עם זאת, ניתן גם למצוא גישה שונה לחלוטין למצווה זו, שעניינה הוא הקדושה המהותית הקיימת בבכורים. כך למשל עולה מדברי המדרש (במדבר רבה ד, ח) שאומר ש"מתחילת ברייתו של עולם הבכורות משמשין", וכך עולה במקורות נוספים דוגמת דברי האברבנאל (בפרשת כי תצא) ש"הקב"ה אוהב את הראשונים" ועוד.

ייתכן ששתי הגישות הללו נכונות, והן מהוות פנים שונים של מצוות הבכורה. כך למשל ניתן להציע שנתינת הבכור לכהן נובעת מתוך הגישה הראשונה, שהרי הנתינה נעשית על ידי הבעלים ומזכירה לו את תלותו בקב"ה ואת יציאת מצרים. לעומת זאת קדושת ההקרבה של הבכורות נובעת מן הקדושה המהותית שקיימת בהם.

מתוך הבחנה זו ניתן להבין את שיטת רבי יהודה הנזכרת בסוגייתנו (ב:), לפיה שותפות עכו"ם לא פוטרת מן הנתינה לכהן אלא רק מפקיעה את קדושת ההקרבה. ייתכן שהנתינה לכהן הינה חיוב המוטל על הבעלים וממילא הוא חייב לתת את חלקו בבכור גם אם יש חלק ששייך לעכו"ם, ואילו חובת ההקרבה נובעת מקדושה מהותית שיש בבכור והיא אינה קיימת בבכור שאיננו שייך לחלוטין לישראל.

הרב אברהם סתיו