!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יומיומי

חולין דף קלב – פדיון הבן על ידי כוהנת

בגמרא בדף קלא עמוד ב נאמר שעולא היה נותן את מתנות הכהונה גם לכוהנת (בת של כהן), אף אם הייתה נשואה לישראל משום שאין במתנות כל קדושה (בשונה מתרומה). עולא מבין שכוונת התורה בפסוק (דברים יח, ג) "וזה יהיה משפט הכהנים... ונתן לכהן" היא שגם הכוהנת יכולה לקבל את המתנות. סברתו היא שכאשר רצתה התורה למעט את בנות הכוהנים נכתב בפירוש "בני אהרן" ואילו כאן נאמר כהנים סתם. סוגייתנו פוסקת להלכה כדברי עולא – שניתן לתת מתנות כהונה גם לכהנת:

"והלכתא כוותיה דעולא"

לפי דברי עולא לכאורה היה ניתן לתת את פדיון הבן לכוהנת (לדברי רבי אליעזר בן יעקב שלמד שניתן לתת את מתנות הכהונה גם לכוהנת רק ממיעוט אחר מיעוט שבא לרבות, לא ניתן לומר כן) אולם, היות ובפדיון בכור (במדבר ג, מח) נאמר בפירוש 'לבניו', אי אפשר לתת אותו לכוהנת:

"וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם"

יחד עם זאת, התוספות (פסחים מט עמוד ב, ד"ה אמר רב כהנא) כתבו שניתן לעשות פדיון בכור על ידי כוהנת (וגם שישראל שנשא בת כהן יכול ליטול את דמי הפדיון).

הרמב"ם (הלכות בכורים ט, כ) כתב:

"הכהנת אוכלת המתנות אע"פ שהיא נשואה לישראל, מפני שאין בהם קדושה."

מפורש בדברי הרמב"ם, שכוהנת מקבלת ואוכלת מתנות כהונה, כסוגיית הגמרא שהביאו התוספות. ברם לגבי פדיון הבן כתב הרמב"ם (הלכות ביכורים יא, ה):

"הפודה את בנו ... נותן הפדיון לכהן, ואם פדה עצמו מברך לפדות הבכור ומברך שהחיינו."

מדברי הרבמ"ם בהלכה זו עולה שנותנים את פדיון הבן דווקא לכהן ולא לכוהנת. יש להבין את דברי הרמב"ם, מחד הוא כתב שכוהנת אוכלת מתנות כהונה היות ואין בהם קדושה, ומאידך הוא סובר שפדיון הבן לא ניתן לכוהנת. האם חילוק זה נובע מכך שיש בפדיון הבן קדושה, או משום שבפדיון הבן נאמר מיעוט "אהרן ובניו"?

על מנת להסביר את הרב"ם יש לעמוד על הבדל מהותי בין פדיון הבן ופדיון בכור בהמה לבין שאר מתנות הכהונה: פדיון הבן וקדושת בכור בהמה נובעים מכך שהקב"ה קידש את בכורות ישראל בעקבות מכת בכורות. על ידי נתינת הכסף לכהן הבכור נפדה ויוצא לחולין (ספורנו שמות יג, ב: "קדש לי כל בכור שיתחייבו כולם בפדיון כשאר כל הקדש, למען יהיו מותרים בעבודת חול, שלולי הפדיון היו אסורים לעשות את כל מלאכת חול"). תהליך זה שונה בתכלית משאר מתנות הכהונה, שעניינם הוא רק נתינה לשבט הכהנים.

הרשב"א (שו"ת חלק א סימן יח), דן בעניין הברכה על נתינת מתנות כהונה לכהן, וכותב:

"וכן מתנות כהונה אין מברכין על נתינתו דאין הישראל נותן משלו אלא שהשם יתברך זכה אותן לכהן, ומשלחן גבוה קא זכו... אבל על פדיון הבן ועל הפרשת חלה ומעשרות מברך מפני שאינו מברך על הנתינה אלא על ההפרשה ועל הפדיון שתלויים בו"

כלומר, בקבלת כסף פדיון הבכור על ידי הכהן, אין מעשה קבלה ואין צורך בחלות מיוחדת. תפקידו של כסף הפדיון הוא להגיע לשבט הכהונה והכהן הוא המייצג של שבט הכהונה. עיקר מעשה פדיון הבכור נעשה על ידי הישראל, ולכן הלה מברך עליו. הכהן לא עושה שום דבר, הכסף רק עובר דרכו. בשונה מפדיון בכור במתנות כהונה יש שותפות בין הנותן לכהן ומעשה הנתינה תלוי בדעת שניהם.

לפי זה ניתן להבין את דברי התוספות לעיל. כוהנת יכולה לקבל מעות פדיון הבן, היות ויכולה לייצג את שבט הכהונה בדומה לכהן. את דעת רש"י הסובר שכוהנת אינה יכול לקבל מעות פדיון הבן יש להסביר כדלעיל, בהתאם למיעוט המיוחד שנאמר "אהרן ובניו".

הרב ירון בן צבי