mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

חולין דף כד – שנות עבודת הלויים

בתורה נאמר (במדבר ח, כב-כד):

"זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.
וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד.
וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם."

מפסוקים אלו למדו במשנה ובברייתא (כד.) שהלויים נפסלים בשנים, היינו שכאשר הם נמצאים מעל או מתחת לגיל הנדרש הם נפסלים לעבודת המשא. במשנה מודגש שזהו פסול ייחודי שקיים אצל הלויים ולא אצל הכהנים, ויש לדון מה עניינו של פסול זה.

הסברה הפשוטה נותנת שיש לדמות פסול זה לפסול קטן וזקן בכהנים, כפי שמשמע גם בברייתא:

"ת"ר: כהן משיביא שתי שערות עד שיזקין כשר לעבודה, ומומין פוסלין בו; בן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים כשר לעבודה."

כלומר, בדיני כהונה מוגדר דווקא מי שלא הביא שערות או שהוא פחות מבן עשרים (לשיטת רבי) כקטן שפסול, וכן דווקא זקן גמור ש-'מרתת' נפסל לעבודה, אך אצל הלויים נדרשת שכבת גיל מצומצמת ואיכותית יותר, וכל מי שנמצא מחוץ לה נחשב כקטן או כזקן. ניתן לראות גם ששכבת גיל זו (בין שלושים לחמישים) נמצאת בדיוק באמצע בין גיל הקטן לשיטת רבי (עשרים) ובין גיל הזקנה הממוצע (בן שישים לזקנה), ואפשר לראות בה את השלב הבוגר והאיכותי ביותר בחיי האדם.

אמנם, קיים קושי מסוים בהבנה זו מסברה. זאת משום שבמשנה מודגש שבאופן כללי דווקא בלויים קיימות דרישות מקלות יותר, ואין הם נפסלים במומים כמו הכהנים. ממילא קשה להבין מדוע דווקא פסול קטן וזקן יהיו חמורים יותר אצל הלויים. כמו כן, ההשוואה לדיני קטן וזקן נראית בעייתית משום שבכהנים מודגש שפסולים אלו אינם תלויים בגיל אלא ביכולת התפקוד (ורבי חנינא למשל נחשב כצעיר אפילו בגיל שמונים), ואילו בלויים מדובר על הגדרה מדויקת של שנים.

משום כך נראה שניתן להבין דין זה באופן אחר. לפי רוב הראשונים (רש"י וראב"ע במדבר שם) דין העבודה בין גיל שלושים לחמישים הוא דווקא בעבודת המשא ולא בעבודות אחרות. כלומר, לויים שנמצאים מעל או מתחת לגילאים אלו אינם נחשבים כפסולים (שהרי כשרים לשאר העבודות), אלא שיש דין מיוחד שתובע שעבודת המשא תיעשה דווקא על ידי לויים במיטב שנותיהם. נראה שדין זה מהווה חלק ממכלול הדינים (כגון דין נשיאה בכתף) שנועדו להחשיב את מלאכת נשיאת המשכן. ניתן להמחיש זאת דרך דברי האבן עזרא שכתב שמגיל עשרים וחמש עובדים הלויים באהל ורק מגיל שלושים הם עובדים בעבודת משא. אם נשווה זאת למערכות הצבאיות המוכרות לנו כיום, ניתן לומר שעבודת המשא הינה "תפקיד של פז"מניקים/ותיקים" בניגוד לעבודת האהל שהיא "תפקיד של צעירים". זאת בניגוד למה שיכול היה לקרות באופן טבעי, היינו שעבודת המשא הפיזית הייתה נחשבת כעבודה נחותה שניתנת לילדים ולזקנים.

הרב אברהם סתיו