!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

מנחות דף כב. – נתערב קומצה בקומץ חברתה

המשנה בדף כב ע"א מלמדת, שכאשר שני קומצי מנחות, הדומות זו לזו, מתערבים, ניתן להקטיר את התערובות, ושתי המנחות כשרות.

בגמרא אנו למדים, כי נחלקו התנאים בסיבת הדבר. לדעת חכמים, אין העולים מבטלים זה את זה. כלומר, שני דברים האמורים לעלות על גבי המזבח אינם מבטלים זה את זה. לדעת רבי יהודה, לעומת זאת, מין במינו אינו בטל. מאחר ומדובר בשני חומרים מאותו המין, אין הם מבטלים זה את זה.

הרמב"ם פסק משנה זו להלכה, בפסולי המוקדשין יא,כח:

"קומץ מנחה שנתערב בקומץ מנחה אחרת, מקטיר שניהן כאחת והן כשירות, וכן אם נתערב הקומץ במנחת כהנים או במנחת הנסכים או בחביתי כהן גדול, הרי אלו כשירות ויקטיר הכל כאחד שהכל לאשים."

מדברי הרמב"ם עולה, כי יש להקטיר את התערובת כולה כאחד, כלומר, בבת אחת. החפץ חיים, בליקוטי ההלכות שלו לקדשים, מבאר כי הרמב"ם חשש שחלוקת התערובת לשתיים תביא לכך שכמות השמן בשני החלקים לא תהיה שווה, או שבכלל לא ניתן יהיה לחלק לשני קומצים, ונמצא כי בכל חלק יש פחות מקומץ.

החזו"א (קדשים כט, כא) הקשה על דברי החפץ חיים. לדעתו, ניתן להוכיח מן הסוגיה ביומא מז ע"ב שאין צורך להקטיר את הקומץ כולו כאחד. על כן, מבאר החזון איש את דברי הרמב"ם באופן שונה. לדעתו, ודאי כי ניתן לחלק את התערובת לשתים. החידוש בדברי הרמב"ם הוא שניתן להקטיר את כולה כאחד, ואין אנו חוששים לכך ששני מנחות מוקטרות במעשה אחד. כלומר, הרמב"ם לא בא להכריח את ההקטרה כאחד, אלא להתיר אותה.

ייתכן כי החפץ חיים חולק על עצם הלכתו של החזו"א, כי ניתן להקטיר קומץ בשתי פעולות, ולדעתו כל הקומץ חייב להיות מוקטר כאחד. המעיין ביומא מז ע"ב יראה כי אכן ראיית החזו"א אינה מוכרחת לגמרי, ואין כאן מקום להאריך.

אמנם, ניתן גם להציע כי החפץ חיים אינו חולק על טענת החזו"א, כי קומץ רגיל יכול להיות מוקטר בשני חלקים, ובכל זאת במקרה הנידון, של שני קומצים שנתערבו, סובר כי לא ניתן לחלק את התערובת לשני חלקים.

הזכרנו בתחילת דברינו, כי הגמרא מביאה מחלוקת תנאים בביאור ההלכה שאין קומץ מבטל קומץ חברו. לדעת חכמים סיבת הדבר נעוצה בכך שעולים אינם מבטלים זה את זה, ואילו לדעת רבי יהודה מין במינו אינו בטל. והנה, לדעת רבי יהודה צודקים הם דברי החזו"א. אם מין במינו לא בטל, הרי שבעת חלוקת הקמצים לא ישתנה דבר, ואף אם באחד מהם אין כמות של קומץ, מכל מקום ניתן להקטיר את הקומץ בשתי פעולות.

אך לשיטת חכמים, יש מקום להתלבט. לדעת חכמים, חשיבותו של דבר העולה על גבי המזבח, היא הגורמת לכך שהוא לא יתבטל. כיון שכך, ייתכן שאף אם ניתן להקריב את הקומץ לחצאין, מכל מקום חצי הקומץ אינו חשוב מספיק על מנת למנוע את ביטולו. על כן, אם חלוקת הקמצים לא תהיה שווה לחלוטין מצד השמן או מצד כמות הקומץ, יבטלו הקמצים זה את זה, ונמצאת המנחה פסולה.

מאחר והרמב"ם פסק כחכמים, מובנת טענתו של החפץ חיים, כי יש להקריב את התערובת כולה כאחד, ולא לחלק אותה לשני חלקים, אשר בהם עלולים הקמצים ליבטל זה לזה.

הרב ברוך וינטרוב