mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

זבחים דף לג - ביאה במקצת ב' - תחיבת אצבעות לכותל המערבי

בעיון הקודם עסקנו ביסוד דינו של עולא, הקובע כי "ביאה במקצת שמה ביאה". כפי שראינו, ניתן להבין את דבריו של עולא בשתי דרכים. ניתן לומר, שלדעתו מקצת הגוף מייצג את הגוף כולו, ועל כן הכנסת איבר אחד שקולה לכניסת האדם הטמא עצמו; לחילופין, ניתן לומר שלדעת עולא יש לאסור את עצם הכנסת האיבר הטמא, כפי שאסרו חכמים להכניס כל גוף טמא אחר למקדש.

על רקע חקירה זו, בחנו כמה מן האחרונים שאלה הלכתית מעניינת. אף שסביר שהשאלה התעוררה כבר בדורות קדומים, אחד מראשוני העוסקים בה היה האדמו"ר רבי אברהם מסוכטשוב, בעל שאלות ותשובות "אבני נזר" (יורה דעה, סימנים ת"נ-תנ"ב). וזו השאלה:

"בדבר אשר העיר הרב ר' מעשיל נ"י מיושבי ירושלים תובב"א בדבר הנקבים שיש ביסוד כותל מערבי של הר הבית שאסור לבעל קרי ולכל מי שטומאה יוצאה עליו מגופו להכניס אצבעו בנקבים, יען ביאה במקצת שמה ביאה כדאיתא בש"ס זבחים דף ל"ב".

במילים פשוטות: האם מותר לאיש או אישה שלא טבלו מטומאתם לתחוב אצבעות לסדקים שבכותל המערבי, שריד בית מקדשנו אשר סמוך לו שופכים ישראל שיח ליבם לפני אביהם שבשמיים. כפי שכותב השואל, פשטות דין "ביאה במקצת שמה ביאה" אוסר, לכאורה, את הכנסת האצבעות לאותם נקבים.

גם בדורנו, עם שיבת ישראל לארצו, היו שעסקו בשאלה זו. הגרש"ז אויערבך זצ"ל הקדיש תשובה ארוכה לכך (מנחת שלמה, חלק ב', סימן קל"ט). בתוך דבריו שם ציטט בשם כמה מן האחרונים סברה מחודשת ביותר:

"שרצו לומר דהא דביאה במקצת שמה ביאה הוא משום דחשיב כאילו נכנס כולו, ולכן בכהאי גוונא שאין החור ראוי לכניסת כל הגוף גם ביאה במקצת לא שמה ביאה".

סברה זו הולמת יפה את החקירה הנ"ל. לאמור - היות שאין איסור בעצם הכנסת האצבע הטמאה, אלא שניתן לראות את האצבע כמייצגת את הגוף כולו, הרי שאם בפועל מדובר על סדק צר שגופו של אדם לא יכול לעבור בו, לא ניתן לומר שהאדם כולו כביכול נכנס למקדש. ממילא, אין לאסור את תחיבת האצבע.

אף שסברה זו בהחלט מעניינת, ואף מבוססת היטב על החקירה שהצענו ביסוד הדין, הגרש"ז דוחה אותה מכל וכל. בין היתר, מוכיח הגרש"ז מסוגייתינו שסברה זו שגויה. הוא עומד על כך שהגמרא דנה באריכות באופן הסמיכה על אשם מצורע, ומסביר: אילו פתח שלא ניתן להכניס דרכו את כל הגוף אכן לא היה נאסר, מן הסתם היו מתקינים פתח כזה בקיר העזרה, ודרכו היו המצורעים משחילים את ידיהם וסומכים על קורבנם. העובדה שהגמרא לא הציעה אפשרות כזו מלמדת בהכרח, לדעת הגרש"ז, שאין יסוד להיתר זה.

מסקנת האבני נזר בתשובתו הנ"ל היא, כי ישנם צדדים שונים להקל בנושא, ולהתיר את תחיבת האצבעות בין סדקי הכותל. לעומת הכרעתו הברורה, הגרש"ז בתשובתו איננו מכריע באופן חד משמעי, ונוטה לומר שהדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד. לדעת הרמב"ם, שעצם דין ביאה מקצת הוא דין דרבנן, יש להקל אף בספק שלפנינו, ולהתיר את הכנסת האצבעות. לדעת הראב"ד וסיעתו, הסבורים שביאה במקצת אסורה מדאורייתא, כפי שעולה מפשטות הסוגיה, אין להקל בכך.

הרב אביהוד שורץ