לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

זבחים דף כט – מקור איסור מחשבה שאינה נכונה בקדשים

בגמרא בדף כט ע"ב אנו למדים על מקור אפשרי לאיסור לחשוב מחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו –

"אמר רבי ינאי מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה? תלמוד לומר לא יחשב"

ואכן, בהלכות פסולי המוקדשין, פרק יח הלכה א כותב הרמב"ם:

"כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים, הרי זה עובר בלא תעשה שהרי הוא אומר לא יחשב"

הרמב"ן על ספר המצוות, במקום בו הוא מונה את הלאוין שלדעתו הרמב"ם השמיט, מונה בלאו הרביעי את האיסור לחשב מחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו, אלא שלדעתו האיסור נלמד דווקא מן הפסוק "לא תזבח לה' א-להיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה' א-להיך הוא" (דברים יז,ז). בעקבות הספרי, מבין הרמב"ן כי המילים 'דבר רע' באו לאסור דיבורים רעים בעת העבודה, כגון מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו.

העובדה כי הרמב"ן בחר בספרי ולא בפסוק המובא על ידי רבי ינאי בסוגייתנו אינה מוקשה כל כך. סוף סוף, גם מתוך סוגייתנו ברור כי לא כל התנאים הסכימו לדרוש את האיסור מן הפסוק 'לא יחשב'.

הפסוק ממנו למדו חז"ל את דין פסילת הקרבן על ידי מחשבה הינו ודאי הפסוק בויקרא, כפי שראינו בדף כט ע"א. מכאן, שהמחלוקת האם לראות את האיסור כנובע גם הוא מאותו פסוק, או כנובע מן הפסוק בדברים, יכולה להיות מחלוקת בשאלת הקשר שבין האיסור לבין הפסילה.

על אף שכפי שראינו, הרמב"ם הביא את הפסוק 'לא יחשב' בהלכות פסולי המוקדשין, הי שבספר המצוות איסור זה לא מופיע. בביאור דרכו של הרמב"ם, שמחד הביא את דברי רבי ינאי בהלכות, ומחד השמיט אותם במניין המצוות, נשנו מספר שיטות. לדעת בעל החינוך (מצוה קמד), נכלל הלאו של מחשב בתוך איסור נתינת מום. ואכן, כך מדוייק מלשון הרמב"ם בהלכה ב –

"מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה, שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים, ואע"פ כן אינו לוקה שאין המחשבה מעשה"

כלומר, לדעת הרמב"ם האיסור לחשוב מחשבה שאינה נכונה אינו איסור בפני עצמו, אלא איסור הנובע מן הפסול אותו המחשבה מטילה. זאת, בניגוד לדרכו של הרמב"ן, הרואה את האיסור לחשוב מחשבה שאינה נכונה כאיסור עצמאי, אשר הפסול הוא השלכה של המעבר עליו, ולא להיפך.

הרב ברוך וינטרוב