mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

עבודה זרה דף נח – "לך לך אמרין נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב"*

בתקופת חז"ל נהגו למזוג את היין במים לפני שתייתו. הגמרא דף נח ע"ב שואלת מה דין יין שנכרי מזגו – האם יש בו משום יין נסך או סתם יינם. ותשובתה:

"אסור, משום לך לך אמרין נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב".

משל זה נזכר גם בסוגיות אחרות בש"ס, ועניינו: נזיר, שאסור בשתיית יין – מוטב לו שלא יתקרב לכרם כלל ועיקר. וכן כתב הרמב"ם (הלכות נזירות פ"ה ה"י), ש"מדברי סופרים אסור לנזיר לעמוד במושב שותי יין", כלומר שיש על הנזיר איסור דרבנן ממש להתקרב למקום שהוא עלול להיכשל בו בשתיית יין.

אלא שיש לשאול: אם אכן מדובר באיסור דרבנן קלסי, מדוע נוקטת הגמרא באותו מטבע לשון ייחודי וארוך "לך לך... סחור סחור"?

ייתכן אפוא שמטבע לשון ייחודי זה מלמד שיש הבדל כלשהו בין גזרות דרבנן קלסיות לבין הדברים האסורים משום "לך לך... סחור סחור". וההבדל עשוי להיות בשני דברים.

ראשית, עצם הניסוח "אמרין נזירא" מורה, על פי פשוטו, על עצה טובה, ולא על הלכה פסוקה. ביטוי לכך מצאנו לעיל יז ע"א. מסופר שם שעולא היה מקל במנהג מסוים של קרבה לעריות, אף על פי שאותו מנהג נאסר משום "לך לך... סחור סחור". אילו היה מדובר באיסור גמור מדרבנן, לא היה מקום להקל בו. רק כשמדובר בעצה טובה יכול מי שאינו זקוק לה להקל לעצמו. על פי זה יש לבאר את הוראת רבנו תם בסוגיין (תוספות ד"ה שמסכו) "דכל 'לך לך' לא אסרינן בהנאה", כלומר שאין מדובר כאן באיסור גמור של סתם יינם, אלא באיסור נחות יותר, המוגבל לשתייה, ואינו כולל הנאה.

שנית, בסוגיות רבות מובא הביטוי "לך לך... סחור סחור" בהקשר של הרחקה פיזית. לדוגמה: הסוגיה בפסחים דף מ ע"ב מורה שלא להניח בפסח חומץ וקמח בקדרה אחת, מחשש לחימוץ; והסוגיה לעיל יז ע"א אוסרת קרבה יתרה לעריות, מחשש לעברה. אכן, כך משמע מן המשל עצמו, האומר כי ראוי לנזיר להתרחק מבחינה פיזית וגאוגרפית מסביבת הכרם.

הוא הדין לסוגייתנו. הגמרא עוסקת במקרה שברור שלא היה מגע, ישיר או עקיף, של הנכרי ביין. אף על פי כן, מאחר שיש לנכרי עסק כלשהו עם יינו של ישראל, הורו חז"ל להתרחק מן היין המזוג, הווה אומר: גם כשאין מגע, ראוי לשמור על 'טווח ביטחון'.

על הדרך הזה יש לבאר גם את האיסור (להלן נט ע"א) שנכרי יוליך את הענבים לגת, שאף הוא משום "לך לך... סחור סחור". מכיוון שמדובר בענבים, ולא ביין, אין מקום לאסור את הדבר מעיקר הדין; אך כדי להרחיק את הנכרי מן היין, ראוי למנעו אפילו ממגע בענבים.

הרב אביהוד שוורץ

* העיון מבוסס על דברים ששמעתי מפי ר' ישי גלזנר נ"י.