mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

שבועות דף לה – איסור מחיקת השם

המשנה דף לה ע"א דנה אילו משמותיו של הקב"ה יוצרים שבועה. השאלה היסודית אם שבועה צריכה לאזכור מפורש של שם שמים נידונה בכמה סוגיות במסכת, ובכך נעסוק בע"ה מחר. היום נעסוק בעניין אחר הנידון בסוגייתנו.

בפרשת השבוע הבאה עלינו לטובה, פרשת ראה, מצווה התורה לאבד שם עבודה זרה, ומוסיפה "לא תעשון כן לה' א-להיכם" (דברים י"ב, ד). מציווי זה למדו חז"ל (מכות כב ע"א ועוד) שאסור למחוק ולאבד את שמו של הקב"ה. על רקע דברי המשנה הנזכרים, דנה הגמרא אילו שמות בכלל איסור מחיקת השם.

הרמב"ם פתח את חיבורו הגדול, משנה תורה, בהלכות יסודי התורה, המבארות את יסודות האמונה הישראלית. רובן של הלכות אלו מוקדש לענייני אמונות ודעות, אך שניים מן הפרקים האמצעיים עוסקים בהלכות מעשיות. בפרק ה מובאות הלכות קידוש השם, המגיעות לעתים עד כדי מסירות נפש כפשוטה. אין ספק שהדיון בנושא זה הולם את קובץ ההלכות הפותח את החיבור, שהרי בקידוש שם שמים מביע אדם מישראל את נאמנותו המוחלטת והבלתי-מסויגת לריבונו של עולם. את פרק ו מהלכות יסודי התורה ייחד הרמב"ם לנושא הנידון בסוגייתנו: איסור מחיקת השם. אין ספק שמחיקת שם מן השמות הקדושים היא איסור חמור. אך האם הוא אכן יסוד מיסודות הדת, המוצא את מקומו בהלכות יסודי התורה דווקא?

דומני שהתשובה לשאלה זו נעוצה ברצף של פרק ה ופרק ו. כאמור, פרק ה עוסק בקידוש שם שמים. אין ספק שדרך המלך בקידוש שם שמים ובהבאת קדושה לעולם היא המעשה האנושי. כל אדם מישראל (ואפשר שאף מי שאינו מישראל) אשר מכיר במלכותו של הקב"ה, לומד את תורתו, מקיים את מצוותיה, ובמצבים קיצוניים אף מוסר נפשו עליה – מביא קדושה לעולם. ככלל ניתן לומר שבני האדם, שהם בעלי תבונה ומחשבה, הם המביאים קדושה לעולם.

היה ניתן לחשוב שאפיק הקדושה הקשור לבני האדם הוא האפיק הבלעדי, רוצה לומר: שהקדושה, לפי מהותה, באה לעולם רק בדרך רציונלית ומתוך הכרת האדם במלכות ה'. לדעתי, הרמב"ם שיבץ את הפרק על איסור מחיקת השם מיד לאחר הפרק על קידוש השם כדי להוציא מידי מחשבה זו. הרמב"ם מלמדנו שקדושה יכולה להימצא גם בחפצים דוממים, כגון פיסת קלף ששמו של הקב"ה, ואפילו מקצתו, נכתב עליה. ניצוץ מקדושתו ברוך הוא, הממלא כל עלמין והסובב כל עלמין, מצוי בכל דבר בעולם: באדם התבוני, אך גם בעולם הטבע והדומם. קביעה יסודית זו, שהקדושה עשויה להגיע לכל פינה ולכל אתר, ראוי לה שתמצא את מקומה בהלכות יסודי התורה.

לסיום נעיר שבשולחן ערוך לא יוחד קובץ הלכות נפרד לאיסור מחיקת השם, והלכות אלה, ובהן פרטי הדינים הנזכרים בסוגייתנו, נכללו בסימן רע"ו בחלק יורה דעה, בתוך הלכות כתיבת ספר תורה. אכן, את הרוב המכריע של השאלות ההלכתיות על מחיקת שמותיו של הקב"ה שאלו סופרי סת"ם שטעו בכתיבתם ונצרכו למחוק מחיקות שונות, לעתים גם של שמות או של חלקים מהם. אמנם בדורות האחרונים התעוררו שאלות מודרניות הנוגעות לאיסור זה, לדוגמה: האם מותר למחוק סרט הקלטה ששם ה' נשמע בו? האם מותר למחוק שם שנכתב באופן אלקטרוני (במחשב וכדומה)? ועוד כיוצא באלו. בעיון זה התמקדנו בהיבט הרעיוני של איסור מחיקת השם. שאלות מעשיות מעין אלו צריכות לדיון הלכתי נפרד, ועוד חזון למועד.

הרב אביהוד שוורץ