mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

שבועות דף ט – "כפרה על שמיעטתי את הירח"

"דאמר ריש לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו 'לה'' (במדבר כ"ח, טו)? אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח" (ט ע"א).

כמובן, מימרה זו אומרת דרשני: הרי מושג החטא אינו שייך בו יתברך, ומה עניין כפרה לכאן? בעיוננו נעמוד על כמה גישות שהעלו רבותינו בעניין זה. נקדים שכפי הנראה, המיעוט שמדובר בו אינו קוטנהּ של הלבנה ביחס לחמה, אלא התמעטותה במחצית השנייה של החודש עד העלמה.

הרי"ף (דף א ע"ב מדפיו) והתוספות (ד"ה שעיר) כתבו בשם הערוך שהכפרה אינה על הקב"ה, אלא על ישראל, אלא שרצה הקב"ה לכבד את הלבנה ולהפיס דעתה, ועל כן קבע את זמן הכפרה לראש חודש (ועיין עוד בתוספות הרא"ש על אתר: "ולימדתך תורה דרך ארץ, דאם סרח העבד לפני אדונו עד שהוצרך לייסרו, מוטל על האדון לפייסו אחר כך").

בביאור עניינו של פיוס זה כתב המהרש"א (חידושי אגדות חולין ס ע"ב), שמיעוטה של הלבנה מסמל את המיעוט שצריך אדם למעט עצמו בעולם הזה ואת המיעוט שחווה כנסת ישראל בעולם הזה. השעיר מסמל את מלכות אדום, שמתישין כוחן של ישראל, והקרבתו בראש חודש רומזת כי מיעוט זה עתיד להסתיים, וכי מתוך שעת השפל של הלבנה תחל צמיחתה. והוסיף החתם סופר (בחידושיו כאן ושם) שיש בזה גם צד של כפרה עלינו, שאנו מעכבים בעוונותינו את הגאולה העתידית, אשר תביא להעצמת אור הלבנה.

כיוון שונה ומעניין הציע הרב דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (חלק ג עמ' 24–25; והשווה דבריו בחלק ד עמ' 205). "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה" (ישעיהו מ"ה, ז). הקב"ה ברא רע בעולמנו, ונתן לנו משימה להיאבק בו ולמגרו. בכך אנו אכן מכפרים כביכול על מעשיו של הקב"ה – לא כפרה במובן של השגת מחילה, כי אם במובן של תיקון: אנו מתקנים את הרע שהותיר הוא יתברך בעולם, ובזה מגשימים את ייעודנו. התמעטות הלבנה היא סמל להתגברות כוחות השחור, וכשהתמעטות זו מסתיימת, אנו מביאים קרבן חטאת כנגד החטאים והרוע ומבטאים את מחויבותנו למאבק בהם.

לכיוון עמוק אחר בביאור המימרה של ריש לקיש עיין בדברי מהר"ל בחידושי אגדות על אתר:

"בני אדם אשר לא ידעו דברי תורה, חושבים כי כאשר האדם חוטא לפני ה' במעשיו וחייבה התורה להביא קרבן, אותו קרבן הוא כמו דורון שבשביל זה יכפר לו הקב"ה, כמו אדם שחטא למלך בשר ודם ומביא דורן אליו לרצותו, וכך מביא קרבן אל הש"י לרצותו. ומפני זה היה זר ונפלא בעיניהם מה שאמרו 'הביאו עלי כפרה'.
אבל ח"ו לומר כך, שיהיה הוא יתברך מקבל דורון ומכפר לו. רק הקרבן הוא הקרבתם אל הש"י אשר הוא מביא אליו הקרבן, כמו שמורה לך שם קרבן. וכאשר יש קירוב והשבה אל הש"י אשר הוא בעל המעלה בלי חסרון, מסולק מאתו כל חסרון והעדר המצורף אליו שהוא החטא... וזהו לשון כפרה שהוא לשון קנוח, כמו שפירש רש"י ז"ל על 'אכפרה פניו במנחה' (בראשית ל"ב, כא).
ולכך בכל יום שיש בו קדושה ומעלה כמו החגים הקדושים וראש חודש, יש בו קרבן חטאת, כי הימים האלו יש בהם קדושה, לכך הם מיוחדים לסלק החסרון ולהתקרב ולשוב אל הש"י. כי הירח מצד קטנותו הוא מוכן להתקרב אל הש"י, ודבר זה מסלק החטא מה שהיה מקטין הירח. כי קטנות הירח הוא העדר האור והיה כאן חסרון, וכאשר היה כאן התקרבות על ידי קטנות זה וזה מסלק החסרון. וזהו שכתוב 'חטאת לה'', כלומר כי הקרבן הוא סלוק החסרון שנמצא בעולם הוא העדר האור מצד הקטנות אשר יש לירח, וזהו בתחלת החדש שהירח הוא בקטנותה ביותר, ומצד הקטנות הזה יש לירח התעלות, לכך יש סלוק החטא אשר החטא הוא ההעדר כאשר הוקטן הירח, וכאשר אמרה תורה להביא בראש חודש שעיר לחטאת וזה הוא הדביקות למעלה, ובזה יש הסרה לחטא שהוא הריחוק מן הש"י, ובשביל זה יש קירוב גמור אל הש"י והקירוב הזה עצמו הוא סלוק ההעדר".

הרב שמואל שמעוני