mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא בתרא דף קעד – חיוב היתומים לפרוע חוב אביהם

נחלקו האמוראים בסוגייתנו (קעד ע"א) בדין ערב שפרע חוב שירשו יתומים מאביהם קודם שהודיעם על כך. הכול מודים שאין היתומים חייבים להשיב לערב את הכסף, אך נחלקו בטעם הדבר: לדעת רב פפא, "פריעת בעל חוב מצוה, ויתומים לאו בני מיעבד מצוה נינהו"; ואילו רב הונא בריה דרב יהושע הסביר כי חוששים שמא כבר פרע אביהם את החוב.

בעל המאור (פא ע"א מדפי הרי"ף) מביא את דיוקו של רבי אברהם אב בית דין, כי לוּ הודיע הערב ליתומים מראש, היה יכול לגבות מהם. הרב אב בית דין מסיק מכך שסוגייתנו אינה עוסקת ביתומים קטנים – שמהם לא ניתן לגבות לעולם – אלא ביתומים גדולים.

כנגד פירוש זה טען בעל המאור: "היאך תעלה על דעת רב פפא לומר ביתומים גדולים 'לאו בני מעבד מצוה נינהו'?! חס ליה לרב פפא למימר הכי!". על כן ביאר בעל המאור כי יש לדייק להפך: לוּ הודיע הערב ליתומים, היה יכול לאלץ את המַלווה לתבעם תחילה; ומאחר שלא ניתן לתבוע יתומים קטנים, היה גם הערב נפטר, שהרי אין הערב חייב אלא משמוצו ההליכים כנגד הלווה.

קושייתו של בעל המאור נראית חזקה ביותר: כיצד ניתן לומר שיתומים גדולים אינם בני מיעבד מצוה?

נראה כי התשובה נעוצה בהבנתו של רב פפא את חיוב הלוואה בכלל. מן הגמרא בכתובות פו ע"א משמע שלדעת רב פפא אין בחוב שעבוד ממוני כלל. רב פפא אומר שם כי הדרך לכפות לווה לשלם את חובו היא כדרך שכופין על כל מצוַת עשה (כגון סוכה או לולב): מכין אותו עד שתצא נפשו. זאת אומרת: זהו חיוב אישי, החל על הלווה משום מעמדו כלווה. לפי תפיסה זו, מאחר שהבנים לא לוו, אין חוב אביהם חל עליהם, ואין פירעון חובותיו מוטל עליהם, ואפילו מקרקעות שירשו ממנו. בקביעתו כי "יתומים לאו בני מיעבד מצוה נינהו" אין כוונתו של רב פפא שהיתומים פטורים משום שהם קטנים, המופקעים מעולם המצוות, אלא שהם פטורים משום שהמצוה מוטלת על אביהם, ולא עליהם. אמנם למעשה מודה רב פפא שגובים מן היתומים – אך לא משום מצוה, כי אם מתקנה דרבנן, שלא תנעול דלת בפני לווין (כדלהלן קעו ע"א).

לפי זה תובן שיטתו של הרב אב בית דין. לוּ פנה הערב ליתומים ודרש מהם לפרוע בעצמם את החוב, אכן היה אפשר לגבות מנכסיהם, שלא תנעול דלת בפני לווים. אך מאחר שלא פנה אליהם, אלא פרע בעצמו את החוב, אין הוא יכול לטעון כעת שהם נתחייבו כלפיו, שהרי הוא פרע חוב שהם לא היו חייבים בו כלל.

הרב ברוך וינטרוב