mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא בתרא דף פח – הנוטל כלי לבקרו

סוגייתנו עוסקת בבעיה הלכתית נפוצה. מנהג העולם שהמבקש לרכוש דבר מה בחנות, נוטל את החפץ לידיו ובודק אותו קודם שיקנהו. דא עקא, שלא פעם החפץ ניזוק בשעת הבדיקה, בדרך לקופה וכדומה. מי אחראי לנזק?

"אמר שמואל: הנוטל כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו – חייב" (פח ע"א).

שמואל קובע שהקונה הפוטנציאלי חייב באחריותו של החפץ, אף שטרם קנה אותו.

הגמרא מגבילה את דינו של שמואל בשתי הגבלות: האחת נזכרת בסוגייתנו, והשנייה – במסכת נדרים (לא ע"ב). בסוגייתנו נאמר שהלוקח מתחייב באחריות החפץ רק אם דמיו קצובים וידועים מלכתחילה. הגמרא בנדרים אומרת שהוא חייב באחריות ב"זבינא חריפא" דווקא, דהיינו בסחורה מבוקשת, שהמוכר מסוגל למכור אותה בקלות – שאז מדובר ב"הנאת לוקח" (לשון הגמרא בנדרים, ועיין בראשונים שם), אך לא בסחורה שהמוכר מתקשה למכרהּ.

הראשונים בסוגייתנו (תוספות פז ע"ב, ד"ה הלוקח; פירוש הרשב"ם העיקרי פח ע"א, ד"ה והנ"מ) הציעו שתי הבנות בדינו של שמואל:

- הבנה א: הלוקח יקנה את החפץ רק אם יחליט שהחפץ אכן מתאים לו והוא מעוניין לשלם עבורו. עם זאת, בשעת הבדיקה הוא מוגדר שואל, וכידוע, שואל חייב באונסים.
- הבנה ב: הגבהת החפץ לצורך בדיקתו נתפסת כמעשה קניין גמור, ולכן הלוקח חייב באחריותו.

ההבנה השנייה מתיישבת היטב עם לשון הסוגיה, והתוספות מוכיחים אותה גם מן המעשה המובא בגמרא. אלא שהבנה זו נתקלת בקושיה חזקה, הנובעת מהנחה פשוטה שהניחו הראשונים בסוגייתנו. כך, למשל, כתב הר"י מיגאש (פח ע"א, ד"ה כמעשה):

"אבל ודאי אי בעי הלוקח לאהדורי מצי מהדר ליה, דהא לאו בתורת קניין אגבהה הוא דשקלה, אלא לבקורי הוא דשקליה, ומצי למימר ליה: שקול דידך דשפיר מהאי דבעינן למיזבין".

הר"י מיגאש מדגיש שאם לאחר בדיקת החפץ יחליט הלוקח שהוא איננו מתאים לצרכיו ושיוכל למצוא טוב הימנו, ודאי שהוא רשאי להשיב את החפץ למקומו, ואיננו חייב לקנותו. נמצא שהגבהת החפץ לא הייתה מעשה קניין גמור, ועל כן אינה יכולה להיות עילת החיוב על נזקיו.

הלכה למעשה פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך כפשטות הסוגיה, שאם מחיר החפץ קבוע (כגון שיש עליו תגית עם המחיר) והוא נשבר או ניזוק ביד הלוקח – הריהו חייב באחריותו.

ומעִניין לעניין באותו עניין. פעמים רבות נכנס אדם לחנות, נוטל לידיו מוצרים שונים, מטריח את המוכר ולבסוף אינו קונה דבר. חשוב לזכור שהתנהגות מעין זו עשויה להיות אונאת דברים (עיין בבא מציעא דף נח ע"ב, ובשולחן ערוך חושן משפט סימן רכ"ח סעיף ד) ופגיעה בזולת ברמה המוסרית הפשוטה ביותר!

הרב אודי שוורץ