mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא בתרא דף פד – בין אונאה למיקח טעות

הגמרא בדף פד ע"א משווה בין דינו של רב חסדא לבין דברי המשנה בדף פג ע"ב. רב חסדא לימד כי כשיש אונאה, רק מי שנתאנה יכול לחזור בו, ולא המאנה, אף אם לאחר מכן נוצר עניין למאנה לחזור בו. המשנה מלמדת כי המוכר חיטים יפות ונמצאו רעות, הלוקח יכול לחזור בו, ואילו ברעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו. והקשתה הגמרא: מה חידש רב חסדא שאין בדין המשנה?

תשובת הגמרא תלויה במחלוקת הגרסות ופירושי הראשונים, אך נראה שניתן לחלק את הפירושים המוצעים בראשונים לשתי קבוצות עיקריות, על פי הבנתם את המשנה.

ר"י (הובאו דבריו בתוספות ד"ה אי ממתניתין) פירש שרב חסדא עוסק בעניין שונה לחלוטין מן המשנה. לפי פירושו, במשנתנו החיטים נמכרו בשוויין, לכן אין כאן אונאה כלל, והבעיה היא אחרת: האם לפנינו מיקח טעות. המבחן לכך הוא התנהגותו של הטועה: אם מחה – מוכח כי נתכוון לחיטים באיכות שדרש בתחילה דווקא, והקניין הוא מיקח טעות; אם שתק – מוכח שלא כיוון לחיטים באיכות מסוימת, אלא רק לחיטים במחיר ששילם, ואין כאן מיקח טעות כלל. בדינו של רב חסדא, לעומת זאת, מה שנמכר הוא מה שהוסכם עליו מתחילה, והטעות נוגעת למחיר; לכן הנידון אינו מיקח טעות אלא אונאה, ואין להקיש מדין אחד למשנהו.

לעומת ר"י, הפירוש הראשון המובא בתוספות (בשם רש"י) טוען שאכן אין הבדל מהותי בין דין המשנה לבין דינו של רב חסדא, ושניהם באונאה. ההבדל, על פי פירוש זה, הוא רק בשאלה אם יכול אחד הצדדים לטעון שכלל לא הייתה אונאה, שכן הוא ידע מלכתחילה שהצד השני מגזים בתיאור יתרונותיו או חסרונותיו של החפץ.

ביסוד מחלוקת הפירושים עומדת השאלה אם שינוי באיכות החפץ חשוב מיקח טעות ממש, וכאילו לא קיבל הלוקח את מה שביקש (כעין חיטים ושעורים), או שמא דינו כאונאה בלבד, דהיינו כשינוי בערך החפץ אך לא במהותו.

נפקא מינה חשובה לשאלה זו היא מה גודל השינוי המאפשר למי שנתאנה לחזור בו: אם מדובר במיקח טעות, ייתכן שדי בהפרש קל; אך אם בדיני אונאה עסקינן, רק פער של שישית ייחשב כאונאה.

הרב ברוך וינטרוב