mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא בתרא דף כד – רוב וקרוב

הנושא המרכזי של הסוגיה בדפים כג–כד הוא "רוב וקרוב". במצבים רבים בהלכה יש לברר מציאות שאינה ידועה לנו. סוגייתנו סוקרת מקרים שכאלה מכל מרחבי עולם ההלכה: נמצאה חבית יין ואין ידוע אם היא של נסך; גוזל נמצא על הארץ ואין ברור למי הבעלות עליו; אישה מצאה דם ואינה יודעת אם הוא דם נידה; וכן הלאה.

התורה נתנה בידנו כלים להכריע את ההלכה במקרים מסופקים, וסוגייתנו עוסקת בשניים מהם:

א. התורה קובעת שניתן לסמוך על רוב. יש סוגים שונים של רוב, ואין כאן המקום לפרטם, אך הדוגמה הפשוטה ביותר היא הכרעה בבית דין: כאשר הדיינים חלוקים ביניהם, הדין נפסק כדעת הרוב.

ב. עוד קבעה תורה שיש משמעות לקִרבה גאוגרפית. הלכה זו ידועה פחות, ולדברי רש"י בסוגייתנו, מקורה בדין עגלה ערופה: התורה קובעת (דברים כ"א, ג) שאת העגלה תביא העיר הקרובה אל החלל.

חידושו של רבי חנינא בסוגייתנו הוא שאם שני הכלים הללו מובילים לתוצאות שונות, יש להעדיף את הרוב. בנידון סוגייתנו: אם במרחק של 20 אמה מן הגוזל יש שובך קטן, ובמרחק של 40 אמה יש שובך גדול הימנו, יינתן הגוזל לבעל השובך הגדול, שכן רוב הגוזלים המתהלכים בגזרה זו באו, מן הסתם, ממנו – ואף על פי שהשובך הקטן קרוב יותר.

הריטב"א מקשה בחידושיו לסוגייתנו (ד"ה אמר רבי חנינא): אם אכן שני כלי הבירור תקפים מדאורייתא, כיצד ייתכן שאחד מהם טוב מחברו? הריטב"א לא מצא תשובה טובה לשאלה זו, וכתב כי "אפשר דגמרא גמיר לה", כלומר שלרבי חנינא הייתה מסורת שרוב עדיף על קרבה.

ואולם, כמה אחרונים (עיין למשל בקובץ שיעורים לסוגייתנו) הסבירו את העדפת הרוב על פי יסוד חשוב בדיני ספקות. בכל מצב של ספק ניתן להכריע את ההלכה באחד משני אופנים: א. לפשוט את הספק; ב. להכריע כיצד לנהוג למרות הספק. דוגמה לדרך הראשונה היא עדות: ההלכה נותנת לעדים נאמנות מוחלטת, ואם באו עדים וסיפרו מה אירע, נעקר הספק לגמרי. דוגמה לדרך השנייה קיימת בסוגים שונים של חזקות, כגון חזקה דמעיקרא: ההלכה קובעת שאם לא ידוע לנו מה אירע בפרק זמן מסוים, יש לנהוג על פי הידוע לנו מפרק הזמן שקדם לו. לדוגמה: אדם שגילה פתאום כי נטמא, אך אינו יודע אימתי נטמא, רשאי להניח שכל החפצים שנגע בהם עד שעת מציאת הטומאה הם טהורים, משום שיש לו ולהם "חזקת טהרה".

"קרוב" משתייך לקבוצה השנייה: אין לנו ידיעה ודאית שהגוזל שייך לשובך הקרוב אליו, אך ניתן להכריע למעשה שהגוזל שייך לבעל השובך הקרוב. אשר ל"רוב" נחלקו הדעות בגמרא, בראשונים ובאחרונים, ואין כאן המקום להאריך בזה. לענייננו די לציין, שרבים סבורים כי רוב אינו מכריע כיצד לנהוג בספק אלא פושט אותו לחלוטין, מפני שהמיעוט בטל ומבוטל, ואנו מתעלמים ממנו לגמרי. אם נקבל הבנה זו, ברור שיש להעדיף "רוב", שמברר את המציאות ועוקר את הספק, על פני "קרוב", שרק מכריע כיצד יש לנהוג במציאות של ספק.

הרב אודי שוורץ