!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא מציעא דף סא – ריבית, גזל ואונאה

רבא שאל (סא ע"א) מדוע אסרה התורה ריבית, גזל ואונאה בשלושה לאווין נפרדים – והלוא "בכולן חסרון ממון, שמחסר את חבירו", ואם כן, ילמדו זה מזה (רש"י ד"ה למה לי)! הגמרא משיבה שיש הבדל בין ריבית לבין גזל ואונאה: גזל נלקח מהנגזל שלא מרצונו; אונאה נלקחת ממנו בהסכמתו, אך בלא שהוא מודע לקיומה; ריבית, לעומתם, נעשית בהסכמה ומתוך מודעות – הלווה יודע שהריבית נוספת על הקרן, והוא מסכים לכך.

את התשובה הזאת ניתן להבין בשתי דרכים, שלהבדל ביניהן יש משמעות גדולה להבנת מהותו של איסור ריבית. ניתן להבין שאיסור ריבית אכן שונה מאיסור גזל: הלווה בריבית עושה זאת בהסכמה ובמודעות, ולכן לא ניתן לראות את המַלווה כגזלן. על פי הבנה זו, התורה אסרה ריבית לא משום שהיא דומה לגזל, אלא מרצון להיטיב עם הלווה – לאפשר לו הלוואה בתנאים נוחים. גישה זו רואה, אם כן, באיסור ריבית דין 'איסורי' ולא דין ממוני.

ברם, אפשר גם להבין שהתורה חידשה כי אף על פי שהלווה מתחייב לריבית בהסכמה ובמודעות, בכל זאת היא חשובה גזל. לפי תפיסה זו, אם הִלווה המַלווה מאה שקלים, אין שום סיבה שהלווה יצטרך להחזיר מאתיים; הסכמתו היא הסכמה מאונס, בעטיים של התנאים שנדחק אליהם, ואינה התחייבות מדעת, ולכן הריבית חשובה כגזל ביד המַלווה.

מסתבר שהשאלה אם ריבית כמוה כגזל תלויה בשאלה היסודית מה ההבדל בין הלוואה ושכירות. הרי גם בשכירות אדם מוסר את כליו לאדם אחר, ומקבלם בחזרה בתוספת דמי שכירות; מדוע אין הדמים הללו נחשבים ריבית?

הראשונים דנו בשאלה זו להלן (סט ע"ב). כאן נסתפק בקביעה כי קיימות שתי דרכים להבין את תשלום דמי השכירות: א. תשלום על זמן השימוש; ב. תשלום על פחת הכלי. הטעם הראשון קיים גם בהלוואה, שהרי בזמן שהלווה משתמש במעות, אין המַלווה יכול להשתמש בהן; הנימוק השני אינו קיים בהלוואה, שהרי אין פחת במעות שיוחזרו. הווה אומר: אם בשכירות מותר לקחת כסף עבור זמן השימוש, ואין זה נחשב גזל, אזי אין סיבה לחלק בין שכירות להלוואה, ואיסור ריבית אינו איסור גזל, אלא הוא נובע מרצון התורה להיטיב עם הלווה; אך אם נבין כי זמן השימוש אינו סיבה מספקת לנטילת שכר, ודמי השכירות הם על הפחת, אזי בהלוואה, שאין בה פחת, אין מקום לנטילת שכר כלל, וריבית היא גזל.

בהמשך סוגייתנו הגמרא מסיקה שאמנם לא ניתן ללמוד איסור ריבית מאיסורי גזל ואונאה, אך ניתן ללמוד גזל מריבית ואונאה. ממסקנה זו נראה שריבית אכן נחשבת גזל, שאם לא כן, כיצד ניתן ללמוד ממנה איסור גזל? על שאלה זו ננסה בע"ה לענות מחר.

הרב ברוך וינטרוב