!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף קי – נתינת גזל הגר לכוהנים

שנינו: "הגוזל את הגר ונשבע לו ומת – הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים, ואשם למזבח" (קי ע"א).

מדוע ניתנים תשלומי גזל הגר לכוהנים? האם הכוהנים אינם אלא יעד לתשלומי הכפרה באין יעד אחר לתשלומים אלו (מעין הנתינה לארנקי של צדקה בבן יחיד שגזל את אביו וירשו, לעיל קט ע"א), או שמא הם מייצגים את הגר, והנתינה להם חשובה כנתינה לו?

בפשטות נראה, שזו בדיוק שאלתו של רבא בעמוד ב אם כוהנים בגזל הגר הם יורשים (כלומר ממשיכי הגר ובאים מכוחו) או מקבלי מתנות (כלומר: אלו שקבע הקב"ה שיקבלו את התשלום במצב כזה). וכזכור, מסקנת הסוגיה היא שמקבלי מתנות הוו.

אמנם מכמה וכמה הלכות בדף משמע שתשלומי גזל הגר אינם תשלום כלל, אלא חלק מהקרבן: יש להחזיר את התשלום ביום דווקא, לא ניתן להשיבו לחצאין, ויש לתת לפחות שווה פרוטה לכל אחד מכוהני המשמר. מכל הדינים הללו, הנלמדים מכינוי התשלום "אשם", נראה שהתשלום לכוהנים אינו דומה לנתינה לארנקי של צדקה.

ייתכן שנוכל לעמוד על יסוד התשלום לכוהנים מתוך דברי הגמרא שלמדנו אתמול: "תנו רבנן: 'לה' לכהן' (במדבר ה', ח) – קנאו השם ונתנו לכהן". הראשונים התלבטו בהבנת המילים "קנאו השם": האם גזל הגר הוא אכן ממון גבוה (ונפקא מינה: שהכוהן אינו יכול לקדש בו את האישה)? התוספות בזבחים (מד ע"ב, ד"ה ואפילו) הבינו מרש"י שלדעתו הכוהן אכן זוכה משולחן גבוה; הם הקשו על כך מדברי הגמרא שם שכוהן יכול לקדש אישה בגזל הגר, ונשארו באיבעיא למאי נפקא מינה ש"קנאו השם".

והנראה לומר, שיורשו של הגר הנו הקב"ה, והתשלום הוא מעין 'קרבן' לפניו. הכוהנים אמנם זוכים מתורת מתנות כהונה, אך לא כשלוחי העם (חלף עבודתם באהל מועד) כי אם כשלוחי הקב"ה, שלוֹ ניתן הכסף באמת. ומאחר שהכסף 'מוקרב' לפני ה' – נוהגים בו דיני קרבן.

לאור דברינו יש מקום להרהר בדעת בעל מאירת עיניים (סימן שס"ז ס"ק יח) שבזמן הזה יש לתת את הגזֵלה לצדקה; ומשמע מדבריו שנתינה זו אינה רק כדי להוציא גזלה מתחת ידו (כפי שביאר הגר"א שם בדעת הרמב"ם והשולחן ערוך), אלא היא מקבילה לנתינה לכוהנים (וכמו שכתב שם, שיחלקו מן הארנקי לכל העניים בשווה, דומיא דהחלוקה לכוהני המשמר). ונראה שיש סמך לדבריו, שנתינה לעני כמוה כנתינה לה', במימרה של רבי יוחנן בבבא בתרא דף י ע"א:

"אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב 'מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל' (משלי י"ט, יז)? אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו: כביכול עבד לוה לאיש מלוה".

ופירש רש"י שם: "החונן דלים נעשה מַלוה להקב"ה".

הרב ברוך וינטרוב