!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף קד – שליח שעשאו בעדים

נחלקו רבה ורב חסדא (קד ע"א) בלווה שהשיב את ההלוואה לידי שליח שהמַלווה עשאו בעדים: לדעת רב חסדא הוא נפטר מיד מחיוב ההשבה, ואילו רבה פוסק כי החיוב עומד בעינו עד שיגיע הכסף לידי המַלווה עצמו.

מן הסוגיה עולה, שגם הפוטרים את הלווה בנתינה לשליח, עשויים להודות שהוא נשאר חייב בשני מקרים: א. רב חסדא מודה כאשר השליח הנו שכירו ולקיטו של המַלווה, ולא שליח ייחודי לעניין ההלוואה; ב. רבי יוחנן ורבי אלעזר מודים בממציא לו שליח, כלומר: כאשר המַלווה מבקש מן השליח ללכת אל הלווה ולהיעשות שליח הולכה שלו. אפשר שהאמוראים אינם חולקים. אך ניתן גם לומר שרבי יוחנן ורבי אלעזר הציעו הצעה אחרת ביישוב המשנה, מכיוון שלדעתם הלווה נפטר בנתינה לשליח גם באוקימתא של רב חסדא (שכירו ולקיטו).

הכיוון השני יובן יותר אם נסביר את שתי ההבנות האפשריות העומדות ביסוד הפטור שנוצר בנתינה לשליח:

1. השליח נעשה כמַלווה, ולכן נתינה לו שקולה לפירעון.

2. השליח אינו כמַלווה, אך מאחר שהמַלווה עצמו ביקש מן הלווה ליתן לשליח, הוא פטר אותו מאחריות מכאן ואילך.

הנפקא מינה תהיה במקרה שרב חסדא מודה בו: נתינה לאדם שהוא שליח של המַלווה באופן כללי, אך לא מונה למשימה המסוימת של קבלת ההלוואה. נראה כי רב חסדא הבין, שאין די בשליחות סתם לעשות את הפירעון לשליח כפירעון למַלווה; רק אם השליח מונה במפורש לקבלת ההלוואה, ניתן לומר שהמַלווה הסכים לפטור את הלווה בתשלום זה. רבי יוחנן ורבי אלעזר, לעומתו, סבורים שאין צורך במינוי מפורש, שכן אין צורך בפטור מפורש: הנתינה לשלוחו של המַלווה חשובה כנתינה לו ממש.

למחלוקת זו יש משמעות גם להבנת הצורך בעדים לעשיית השליח. לדעת רב חסדא, לא באו העדים אלא כדי שיֵדע הלווה כי הוא יכול לתת את הכסף לשליח (ראה תוספות ד"ה אי דלא). לדעת רבי יוחנן ורבי אלעזר, יש לעשות את השליח בעדים מפני שזהו מינוי חשוב יותר ממינוי רגיל של שליח: שליח שנעשה בעדים נחשב כמשלח ממש, ולא רק כמי שעושה עבורו פעולה (ראה דברי הרמב"ם הלכות אישות פ"ג הט"ו על ההבדל בין עשיית שליח לקבלת קידושין לעשיית שליח להולכת קידושין).

התוספות מעירים שאף לדעת רבה, שנתינה לשליח אינה פוטרת את הלווה, אם יאמר המַלווה ללווה בפירוש לתת ליד השליח – ייפטר הלווה בנתינה זו. ייתכן אפוא שרבה חולק עקרונית רק על ההבנה הראשונה שציינו, אך מסכים שאם המַלווה פטר את הלווה בנתינה לשליח, הדבר מועיל; אלא שלדעתו, מינוי השליח על ידי המַלווה אינו שקול לפטירת הלווה. אם כנים דברינו, נמצא שמחלוקתו של רבה עם רבי יוחנן ורבי אלעזר הִנָּהּ מחלוקת עקרונית בדיני שליחות, ואילו מחלוקתו עם רב חסדא היא באומדנא בלבד.

הרב ברוך וינטרוב