!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף צט – בעל מלאכה שהזיק

בעיונים קודמים הזכרנו כמה פעמים (ראו דף יומיומי לדף כח ולדף צא) את מחלוקת הרמב"ן והתוספות אם אדם המזיק חייב על כל נזק שיגרום, ואפילו באונס (כדעת הרמב"ן), או שמא פעמים שאדם פטור מלשלם על נזק שחולל (כדעת התוספות). ועוד ראינו, שגם הרמב"ן מודה כי במצבים מסוימים אין אדם חייב על נזק שנגרם מכוחו.

אחד מן המצבים הללו מתואר בסוגיה בדף צט ע"ב, הדנה בשוחט מיומן ששחיטתו התנבלה. הגמרא מבחינה בין שוחט שנטל שכר על השחיטה ובין שוחט שלא נטל שכר, ומפשטות הסוגיה עולה שלפחות במצב השני השוחט פטור. התוספות (כז ע"ב, ד"ה ושמואל) הביאו מכאן ראיה לשיטתם: השוחט הזיק לכאורה את בעל הבהמה, ובכל זאת הוא פטור מלשלם – משום שההיזק היה באונס.

הרמב"ן, על פי דרכו, טען שעילת הפטור בהקשר הזה איננה אונס, אלא יסוד אחר: "שאין באומן הטועה במלאכתו משום מזיק". לדעתו, מי שהפקיד בהמה או חפץ בידיו של בעל מלאכה, התיר לו לבצע בממון זה פעולות מסוימות, על דעת שלא יוכל לטעון כלפיו דבר אם תארע תקלה בעקבות פעולות אלו. כמובן, הרמב"ן מודה שאם הייתה פשיעה של ממש מצדו של בעל המלאכה הוא חייב, אך כל עוד פעל בעל המלאכה באופן שגרתי ורגיל, הריהו פטור מתשלום, אף אם הנזק נבע ממעשיו.

ממורנו הרב ליכטנשטיין שליט"א שמעתי, שעל פי דברי הרמב"ן הללו ניתן ליישב קושיה שהקשה המשנה למלך על הראב"ד. הרמב"ם בהלכות אישות (פכ"א ה"ט) פוסק, שאישה ששברה כלים של בעלה בעת שעסקה במלאכות הבית פטורה מלשלם, אך לא מעיקר הדין אלא משום שלום בית. הראב"ד השיג וטען שהפטור הוא מדין שמירה בבעלים: אמנם האישה נחשבת שומרת על כלי בעלה, אך מאחר שגם הוא עומד לרשותה בכל דבר שתזדקק לו, הריהי פטורה מנזקים שתגרום. על דברי הראב"ד הללו הקשה המשנה למלך מפסיקתו של הראב"ד בעצמו בהלכות שכירות (פ"ב ה"ג), כי פטור "בעליו עמו" שייך רק בנזקים שבאו בעטיים של גורמים חיצוניים, אך אם הזיק השואל עצמו את החפץ – הריהו חייב לשלם, אף אם הייתה זו שאילה בבעלים. והקשה המשנה למלך: אם כן, מדוע פטורה האישה משום שאילה בבעלים? והרי היא הזיקה את הכלים בידיים!

הרב ליכטנשטיין הסביר, שאפשר שהראב"ד נוקט בעמדתו של הרמב"ן. אישה היא בעלת מלאכה בנכסי בעלה; למעשה, כל כלי הבית נתונים לה לעשות בהם את המלאכות שהיא מומחית להן. על פי קביעתו הנחרצת של הרמב"ן, שבעל מלאכה איננו מוגדר מזיק, חידושו של הראב"ד בהלכות שכירות אינו נוגע למקרה הנידון בהלכות אישות.

הרב אודי שוורץ