mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף פג – "'עין תחת עין' – ממון" (א)

הגמרא ריש פרק שמיני (פג ע"ב – פד ע"א) דנה באריכות, מדוע הבינו חז"ל כי החיוב "עין תחת עין" (שמות כ"א, כד; ויקרא כ"ד, כ) הנו חיוב ממון. מספרם הרב של הלימודים המוצעים (כעשרה) רק מוכיח את הבעייתיות שבפירוש זה. בעיוננו הפעם לא נעסוק בלימודים השונים, כי אם בשאלה מדוע בחרה התורה לכתוב "עין תחת עין", ולא לכתוב במפורש את חיוב הממון שלמדו חז"ל.

הרמב"ם (הלכות חובל ומזיק פ"א ה"ג) כתב, כי התורה שבכתב רצתה להדגיש שאכן ראוי היה לחסר איבר מן המכה; אך מאחר שהדבר אינו מעשי (מן הסיבות שעליהן הורו חז"ל בסוגייתנו), אין עונשין אלא ממון. והוא מוסיף ומסביר (שם ה"ו, וכן בהקדמתו לפירוש המשנה), שדין זה אינו חידוש של חז"ל, כי אם הלכה למשה מסיני. קיצורו של דבר: לפי דעת הרמב"ם, פשוטי המקראות לא באו במקרה זה להורות את הדין, אלא את הדין שראוי היה לנהוג.

תשובה שונה לחלוטין ניתן להציע לאור דבריו של הראי"ה קוק באחת מאיגרותיו (איגרות הראי"ה א, עמ' קג):

"אי אפשר לאמתתה של תורה להתגלות, כי אם בהיות עם ד' כולו בארצו, מבונה בכל תיקוניו הרוחניים והחומריים גם יחד, שאז תשוב תורה שבעל פה לאיתנה, לפי הכרת בית דין הגדול, היושב במקום אשר יבחר ד'... ואם תפול שאלה על איזה משפט שבתורה, שלפי מושגי המוסר יהיה נראה שצריך להיות מובן באופן אחר, אז אם באמת על פי בית הדין הגדול יוחלט שזה המשפט לא נאמר כי אם באותם התנאים שכבר אינם, ודאי ימצא על זה מקור בתורה".

מדברי הראי"ה נראה, שאחד מתפקידיו של בית הדין הגדול הנו פירוש התורה שבכתב, וכי פרשנות זו מתבססת, בין השאר, על ערכי המוסר בהם מכיר בית הדין. ייתכן אפוא, שבמשך תקופה מסוימת אכן נהג דין "עין תחת עין" כפשוטו, עד שבזמן כלשהו החליטו חז"ל שיש לדרשו באופן שונה, על רקע השתנות העמדה המוסרית.

הראי"ה מדגיש, שדרישת התורה בדרך זו מותנית בשני תנאים חשובים. התנאי האחד הנו סמכות מתאימה – בית הדין הגדול; שום גוף אחר אינו מוסמך להוציא את דברי התורה מפשטם, אף אם נראה כי הם עומדים בניגוד לערכי מוסר מסוימים. התנאי השני שמציב הראי"ה הנו תרבות מתאימה, שאכן ניתן לשאוב ממנה עקרונות מוסריים אמתיים, ותרבות כזו תיתכן רק בהיות עם ישראל על אדמתו, מתוקן מבחינה חומרית ומבחינה רוחנית כאחת. רק בהתקיים שני התנאים האלה (ולדאבוננו, יש לפנינו עוד כברת דרך ארוכה עד שהם ישובו ויתקיימו) – טוען הראי"ה – ניתן להבין את הכוונה האמתית שטמנה ההשגחה העליונה בתורה, מפני "שהוכנו מראש כל הסיבות שיסבבו ההבנות וההרגשות לבא לידי החלטות בכל דור ודור כראוי וכנכון".

עוד בעניין "'עין תחת עין' – ממון" בעיונו של הרב אודי שוורץ, הדף היומיומי לדף פד.

הרב ברוך וינטרוב