!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף עו – שחיטה הראויה לדעת רבי שמעון

הגמרא בדף עו מתלבטת, כיצד תיתכן מציאות של שחיטה המחייבת בתשלומי ארבעה וחמישה בקודשים לפי שיטת רבי שמעון, שרק שחיטה הראויה נחשבת שחיטה. התשובה הראשונה שמביאה הגמרא היא תשובתו של רבי יוחנן, שהגנב שחט את הקרבן לשם הבעלים – ואם כן, הרי זו שחיטה ראויה – אלא שהדם נשפך קודם הזריקה, וממילא נפסל הקרבן, והגנב נותר חייב לבעלים.

על תשובה זו מקשה רבי אלעזר: סוף סוף, לא השחיטה מתרת, כי אם הזריקה, ואם נשפך הדם קודם הזריקה – כיצד ניתן להגדיר את השחיטה כשחיטה ראויה? הגמרא מעירה, כי אישתמיטתיה מרבי אלעזר שלדעת רבי שמעון "כל העומד לזרוק כזרוק דמי", ועל כן מאחר שבעת השחיטה עמד הדם להיזרק, ניתן להגדירה כשחיטה ראויה. הגמרא מוכיחה כי זוהי שיטת רבי שמעון מנותר, שמקבל טומאת אוכלין, לדעת רבי שמעון, רק אם הייתה לבשר שעת היתר – ושעת היתר זו היא, לדעתו, מיד בשחיטה, אם אכן עמד הדם להיזרק.

התוספות (ד"ה כל) מציינים לדברי רבי אושעיא במסכת חולין (דף פ ע"א), כי לדעת רבי שמעון אין השחיטה מוגדרת שחיטה ראויה עד שייזרק הדם בפועל. מהמשך התוספות עולה, שקביעה זו אינה סותרת בהכרח את הגישה שכל העומד לזרוק כזרוק דמי, אך הם אינם מסבירים כיצד ניתן לחלק בין הבשר, המוגדר כמותר מיד כאשר הדם עומד ליזרק, לבין השחיטה, שאינה מוגדרת כראויה, לדברי רבי אושעיא, עד הזריקה בפועל.

כדי להסביר זאת, עלינו לזכור כי בפועל אין הבשר מותר למזבח ולכוהנים אלא לאחר שנזרק הדם (בפועל!). מה, אם כן, עשתה השחיטה? השחיטה מוציאה את הבהמה מחזקת יחידה אורגנית אחת, ומייעדת כל אחד ממרכיביה למי שזכאי בו: האימורים – למזבח, הבשר – לכוהנים, וכו'. לאחר השחיטה הבשר נחשב, אם כן, מיועד לכוהנים, אך מבחינת תהליך ההקרבה, עדיין אסור להקטירו על גבי המזבח ולאכלו עד לזריקה. מצד הבשר נחשב, אם כן, הדם כזרוק: הבשר מיועד לכוהנים, ושם טומאת אוכלין יכול לרדת לו. אך כל עוד לא נזרק הדם, לא הותרה אכילת הבשר בפועל, ועל כן סבור רבי אושעיא כי לא נסתיים תפקידה של השחיטה כפעולה המתירה את האכילה.

על פי דברי התוספות נוכל, אולי, להציע, כי בניגוד לעמדת סוגייתנו, לא אישתמיטתיה מרבי אלעזר דעת רבי שמעון שכל העומד לזרוק כזרוק דמי; אלא שרבי אלעזר – כמו רבי אושעיא – סבור כי כל עוד לא הותר הבשר בפועל, לא סיימה השחיטה את תפקידה, ואין היא נחשבת ראויה. על כן אם לא נזרק הדם, לא ניתן לחייב את שוחט הקודשים בארבעה וחמישה, וזאת על אף שהדם כזרוק דמי, כלומר: אף על פי שהבשר כבר יועד לכוהנים.

הרב ברוך וינטרוב