!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף סט – גזל ולא נתייאשו הבעלים

במהלך דף סט דנה הגמרא באריכות בדינו הידוע של רבי יוחנן: "גזל ולא נתייאשו הבעלים, שניהם אינן יכולים להקדיש: זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו".

בהבנת עיקר חידושו של רבי יוחנן, שהבעלים אינם יכולים להקדיש חפץ שאינו ברשותם, עומדים לפנינו שני כיוונים עיקריים:

- כיוון א: גם לאחר הגזֵלה, הבעלים המקוריים הנם הבעלים היחידים והמלאים של החפץ, והסיבה לכך שאינם יכולים להקדיש היא דין נקודתי בדיני הקדש, שהחפץ המוקדש צריך להיות ברשות המקדיש: "מה ביתו ברשותו, אף כל ברשותו".

- כיוון ב: העובדה שהבעלים אינם יכולים להקדיש אינה בעיה נקודתית במעשה ההקדשה, כי אם ביטוי לפגיעה שפגעו קנייני הגזֵלה של הגזלן בבעלותו של הנגזל.

[לדעת הרשב"א בדף ע ע"א (ד"ה איכא דאמרי), הדבר תלוי במחלוקת הלישנות שם. לפי הלישנא הראשונה, שלא כתבינן אורכתא אמטלטלי, יש בעיה כללית להקנות דבר שאינו ברשותו. הלישנא השנייה, לעומת זאת, אומרת ש"לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה, משום דמיחזי כשיקרא" – משמע שמבחינה מהותית ניתן להקנות דבר שאינו ברשותו, וכנראה הבעיה היא רק להקדיש.]

נפקא מינה בין שני הכיוונים ניתן אולי למצוא בהסברו של רש"י לדעת רבי דוסא. רבי דוסא אומר כי "לעיתותי ערב אומר [בעל הבית]: כל שלקטו עניים יהא הפקר" (סט ע"א), וביאר רש"י: "לענין לקט קציר קמיירי, דקיימא לן: שני שבולין לקט, שלש אינו לקט, ואין כל העניים בקיאין בהלכה, לפיכך צריך בעל הבית להפקיר".

והנה, נחלקו האחרונים אם יש דין גזֵלה בשוגג: דעת קצות החושן (סימן כ"ה ס"ק א) שאין קנייני גזֵלה בשוגג, ואילו הש"ך (הובאו דבריו בקצות החושן שם) סבור כי אין הבדל בין שוגג למזיד. אם נקבל את דעת קצות החושן, נמצא שבמקרה שלפנינו אין העניים חשובים גזלנים, אך התבואה יצאה מרשות בעל הבית לרשותם, ואם כן, תהיה בזה נפקא מינה בין שני הכיוונים שראינו: על פי הכיוון הראשון, לא יוכל בעל הבית להפקיר את התבואה לעת ערב, לאחר שלקחוה העניים, בעוד שעל פי הכיוון השני יוכל לעשות כן, שהרי העניים לא רכשו קנייני גזֵלה בתבואה ולא פגעו בבעלותו עליה.

מאחר שמן הגמרא עולה, כי לדעת רבי יוחנן אין בעל הבית יכול להפקיר את תבואתו, מוכרחים אנו להסיק שרש"י סבר ככיוון הראשון, כלומר: שדי ביציאה מרשות בעל הבית לפגוע ביכולת ההקדשה שלו, אף אם לא נרכשו קנייני גזֵלה הפוגעים בעצם בעלותו.

[לעיון נוסף בביאור דינו של רבי יוחנן ראו קובץ שיעורים בבא קמא אות ט; שם כתובות אות קכב; וכן בחידושי רבי שמעון שקופ לבבא קמא, סימן ל"ד.]

הרב ברוך וינטרוב