mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף סח – מכירה קודם ייאוש

בדפים סז–סח אנו מוצאים שלוש דעות שונות בעניין חיובי ד' וה' בגנב ומכר:

- דעת רב נחמן ורבי יוחנן: חיובי ד' וה' חלים בין במוכר קודם ייאוש בין במוכר לאחר ייאוש.

- דעת רב ששת ורבי אלעזר: חיובי ד' וה' חלים רק במוכר לאחר ייאוש.

- דעת רב וריש לקיש: חיובי ד' וה' חלים רק במוכר קודם ייאוש.

דעת רב וריש לקיש הִנָּהּ תוצאה ישירה של שיטתם כי ייאוש קונה; לפי עמדה זו, לא ייתכן לחייב את המוכר לאחר שנתייאשו הבעלים, שהרי שלו הוא מוכר.

המחייבים במכירה לאחר ייאוש חייבים לסבור כי ייאוש אינו קונה, וכפי שהעירו התוספות (סח ע"ב, ד"ה רבי יוחנן). ברם, יש לבאר את מחלוקתם במכירה קודם ייאוש. מדוע חלקו רב נחמן ורבי יוחנן על רב ששת ורבי אלעזר? לכאורה נימוקם של רב ששת ורבי אלעזר מוצק: מכירה קודם ייאוש אינה כלום!

נראה, שישנן שתי דרכים לבאר את דעת רב נחמן ורבי יוחנן. דרך אחת – שרב נחמן ורבי יוחנן מחייבים על עצם הניסיון למכור ועל ההתנהגות כבעלים; ואם כך, אפשר שדבריהם קשורים לשיטת רבא במסכת תמורה (ד ע"ב), כי אדם מתחייב אף על מעשי עבֵרה שלא הועילו, הואיל ו'עבר אמימרא דרחמנא'.

אפשרות שנייה היא, שלדעתם יש משמעות גם למכירה קודם ייאוש. הכיצד?

לשם כך עלינו להבין, מדוע קונה הצירוף של ייאוש ושינוי רשות – עניין השנוי, לפי ביאורו של בעל קצות החושן (סימן שנ"ג ס"ק א), במחלוקת הראשונים. לדעת התוספות (סז ע"א, ד"ה אמר), ייאוש מועיל בצירוף לשינוי רשות דווקא אם הייאוש קדם לשינוי הרשות. הרמב"ם (הלכות גנבה פ"ה ה"ג), לעומתם, סבור כי אין חשיבות לסדר האירועים. וביאר קצות החושן, כי מחלוקתם תלויה בהבנת מנגנון הקניין של ייאוש ושינוי רשות.

התוספות הבינו, כי שינוי הרשות אינו חלק מן הקניין, והייאוש עושה את הקניין כולו; אלא שייאוש אינו מועיל כאשר החפץ הגיע באיסור לידי המחזיק בו (כפי שראינו בדף סו ע"א), ורק אם הייאוש קדם לשינוי הרשות, נוכל לומר שהחפץ הגיע בהיתר ליד הלוקח. לגזלן אין הייאוש יכול, אם כן, להקנות בשום מקרה, אך עבור הלוקח עושה הייאוש תרתי: הוא יוצר מצב של 'אתי לידיה בהיתרא', וממילא הוא גם יוצר את קניינו של הלוקח.

הרמב"ם, מכל מקום, למד אחרת לחלוטין מן התוספות: לדעתו, שינוי רשות מהווה שינוי מועט, המועיל בצירוף עם ייאוש, ולפיכך אין משמעות לשאלה מי קדם. לפי עמדה זו יש, אם כן, מקום לומר, כי אף שמכירה קודם ייאוש אינה מועילה, מכל מקום הריהי מאפשרת קניין – בצירוף עם ייאוש שיבוא לאחריה; על כן ניתן לראותה כבעלת משמעות, וזו הסיבה שרב נחמן ורבי יוחנן מחייבים בתשלומי ד' וה' גם במקרה כזה.

הרב ברוך וינטרוב