mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף סז – שינוי השם

על מנת ליישב קושיה שהוקשתה על רב יוסף, מחלק רבי זירא (סז ע"א) בין שינוי השם החוזר לברייתו, שאינו קונה, לבין שינוי השם שאינו חוזר לברייתו, שיכול לקנות. ההסבר לדבריו נראה פשוט: אם השם עתיד לחזור לקדמותו, נמצא שאין זה שינוי אמתי וגמור, וממילא אין הוא מועיל. ואולם, בגיליון הש"ס מפנה רבי עקיבא איגר לתוספות בסוכה דף ל ע"ב (ד"ה ולקניוה), שכותבים כי אם הבעלים מתייאשים, מועיל גם שינוי השם החוזר לברייתו. ולכאורה דבריהם מוקשים: אם שינוי השם החוזר לברייתו לא הווי שינוי – מה יועיל ייאושם של הבעלים? סוף סוף, אין שינוי לפנינו!

התוספות בסוגייתנו (ד"ה הא לאו הכי) מחלקים בין שני סוגים של שינוי השם: שינוי השם 'קטן', שאינו מועיל בלא ייאוש בעלים, ושינוי השם 'גדול', המועיל, לדעת רב יוסף, גם ללא ייאוש בעלים. ושוב עלינו לשאול: מניין לתוספות שיש שינוי השם הקונה דווקא בייאוש, ושינוי השם הקונה אף בלא ייאוש?

נראה, שאת הקניין הנעשה על ידי שינוי השם ניתן להבין בשתי דרכים:

- דרך א: לאדם יש בעלות על מה שהוא יוצר. על כן אם שינה אדם חפץ ונתן לו שם חדש, הרי זה חפץ שהוא יצר ושהוא בעליו (וכפי שמצינו שאומן קונה בשבח כלי). [אמנם מצינו קניין גם במקרה שהשינוי נעשה מעצמו, ולא על ידי הגזלן, כגון "טלה ונעשה איל" (סה ע"ב). כפי הנראה יש להסביר, שדי בכך שהחפץ החדש נוצר ברשותו של הגזלן. ועיין עוד סח ע"א, תוספות ד"ה מה טביחה.]

- דרך ב: השינוי אינו מהווה קניין, אלא הוא מפקיע את חובת ההשבה – שהרי שוב אין החפץ "כעין שגזל" (כדברי רב חסדא בהמשך העמוד) – וממילא נותר החפץ ברשות הגזלן.

ייתכן אפוא, ששינוי השם 'גדול' הנו שינוי חשוב דיו לראות את הגזלן המשנה כמי שיצר חפץ חדש, ובכך להפוך אותו לבעליו אף בלא ייאוש. שינוי השם 'קטן', לעומת זאת, אינו יצירת חפץ חדש, ועל כן אינו מועיל כקניין לבדו, אך יש בו כדי להעביר מעל החפץ את גדר "כאשר גזל", ועמו – את חיוב ההשבה. אמנם פקיעת חיוב ההשבה עדיין אינה מקנה לגזלן את החפץ, וקניין זה יבוא עם ייאושם של הבעלים.

לאור ביאור זה, נוכל לפרש גם את דברי התוספות בסוכה. שינוי השם שאינו חוזר לברייתו מקביל לשינוי השם 'הגדול' שעליו מדברים התוספות בבבא קמא: זוהי יצירה של חפץ חדש לחלוטין, שאין לו שום קשר לחפץ הקודם ואינו יכול לשוב להיות כמותו, ועל כן עצם השינוי מקנה לגזלן את החפץ. שינוי השם החוזר לברייתו, לעומת זאת, אינו יכול להיות מוגדר כיצירה חדשה לגמרי, ועל כן אין הוא מועיל בלא ייאוש.

[עוד על שינוי השם בעיונו של הרב שמואל שמעוני, הדף היומיומי לדף סו.]

הרב ברוך וינטרוב