!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף לג – יושם השור או הוחלט השור

הגמרא בדף לג ע"א מביאה את מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם הניזק מקבל בעלות בשור שהזיק, או שמא אין המזיק מתחייב לניזק אלא ממון, אלא שהשור משועבד לחוב זה. דעת רבי ישמעאל – שאין השור נחלט לניזק, אלא רק משתעבד לחובו של בעליו – נראית מובנת: המזיק הוא שמתחייב בנזק, ושעבוד השור נועד רק להבטיח שהמזיק לא יקדים להבריח את נכסיו ולבזבזם. אבל דעתו של רבי עקיבא נראית קשה מאוד: מדוע יוחלט השור המזיק לניזק?

דומה, שהמחלוקת תלויה בהבנת הדין שאין שור תם משתלם אלא מגופו. רבי ישמעאל מבין שזוהי קולא למזיק: כשם שאין הוא חייב אלא במחצית הנזק, כך אין חיובו מגיע אלא עד גובה שוויו של השור שהזיק. רבי עקיבא, לעומתו, מבין כי התשלום מגופו אינו מגבלה על הסכום, כי אם חידוש שחידשה תורה, שמי שמשלם למעשה הוא השור המזיק! מדוע?

האחרונים רגילים להסביר (ראו דף יומיומי על בבא קמא ט ע"א), כי ישנן שתי דרכים להבין את חיוב האדם בנזקי ממונו: האחת, שהוא חייב מפני שפשע בשמירתו; והשנייה, שהחיוב נובע מעצם העובדה שממונו הזיק – כשם שאם הזיק הוא עצמו, עליו לשלם, כך חייב הוא לשלם אם ממונו הזיק. נראה שבמקרה של שור תם הבין רבי עקיבא את החיוב באופן שלישי. מאחר שהשור תם, שני ערוצי החיוב הנ"ל אינם קיימים: הבעלים אינו אמור להעלות על דעתו שהשור יזיק, ועל כן אין הוא מוגדר כמי שפשע בשמירה, או שהוא מוגדר כאנוס. ואכן, רבי עקיבא מבין כי הבעלים אינם חייבים; מי שחייב הוא השור עצמו, והבעלים מפסידים רק מחמת היותם בעליו!

מסתבר שזו הסיבה לכך, שאף במקרים בהם מחייב רבי עקיבא נזק שלם בתם – כגון בתם שהזיק אדם – עדיין שומר הוא על הכלל שאין השור משלם אלא מגופו (כמפורש בסיפא של המשנה הראשונה לג ע"א ובגמרא עליה): התשלום מגופו של השור אינו קולא הקשורה לתשלום חצי הנזק, כי אם דין עקרוני, שמי שחייבה התורה הוא השור עצמו.

כך גם ניתן להסביר, מדוע נזקקים חכמים לשני לימודים שונים כדי לפטור את בעליו של שור שהזיק אדם מצער ומשבת וריפוי, בעוד שרבי עקיבא לומד את כל זאת מפסוק אחד (לג ע"א, בגמרא על המשנה הראשונה). חכמים מבינים כי מי שמתחייב הוא בעל השור, כלומר, בסופו של דבר יש כאן אדם המוגדר כמזיק; ממילא הייתה הווה-אמינא לחייבו בתשלומי אדם המזיק, ודרוש לימוד נפרד לפטרו מכל תשלום ותשלום (ריפוי ושבת, שניהם נזקים הנגרמים מן הפגיעה, ולא חלק מן הפציעה עצמה כמו צער, על כן הם נלמדים ביחד). רבי עקיבא, לעומתם, סבור שלפנינו מזיק שונה לגמרי, וממילא די בכתוב אחד שילמדנו כי תשלומי ד' דברים שייכים דווקא באדם המזיק, ולא בשור.

הרב ברוך וינטרוב