!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף לב – היזק במקום שיש בו רשות להלך

המשנה, שתחילתה בדף לא ע"ב, קובעת כי בעל חבית ובעל קורה שהיו מהלכים בדרך, ונשברה החבית בקורה – פטור בעל הקורה, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך.

הגמרא (לב ע"א) מצמצמת את ההיתר ואומרת, כי לא כל פעולה שאדם מותר לעשותה, פטור הוא מנזקים העלולים לצמוח ממנה. לדוגמה: על אף שבעל מותר לשמש עם אשתו, מכל מקום אם הזיק אותה – הריהו חייב לשלם לה. החילוק שמציעה הגמרא בין המקרים הוא, שבמשנה "תרוייהו כהדדי נינהו", בעוד שבתשמיש נחשב רק הבעל כעושה מעשה; וביאר רש"י (ד"ה תרוייהו), כי במקרה שבמשנה "אף בעל חבית סייע בשבירתה". מביאור זה עולה, לכאורה, סיבת פטור שונה לחלוטין מזו שמופיעה במשנה. מהו, אם כן, היחס בין שני הנימוקים – הרשות להלך וההיזק המשותף?

התוספות (ד"ה תרוייהו) מסבירים, כי אכן שני התנאים דרושים, ולולא הייתה לבעל הקורה רשות להימצא שם – היינו מחייבים אותו במלוא הנזק, אף על פי שגם בעל החבית השתתף במעשה השבירה. מדברי התוספות ("דכיון דאין לו רשות לבעל הקורה להלך, אין לבעל חבית ליזהר ממנו") משמע, כי מוקד הפטור הוא באשמתו של בעל החבית, אלא שאם אין לבעל הקורה רשות להלך, אין בעל החבית אמור להיזהר ממנו, וממילא אין אנו רואים אותו כשותף לאשמה, אף אם השתתף בפועל במעשה השבירה.

ברם, דומה שניתן להסביר באופן שונה, ולומר כי מדובר בשני פטורים שונים. הרשות להלך אינה פוטרת אלא מנזקי ממונו: מאחר שמותר לאדם להלך עם קורתו ברשות הרבים, אין אנו מחייבים אותו על נזקים שתסב אותה קורה. אבל הרשות להיות עם הקורה ברחוב אינה היתר לאדם להזיק, על כן מתחייב בעל הקורה על כל נזק שיחולל הוא עצמו, באמצעות הקורה; על מנת להיפטר מהיזק שכזה, צריך בעל הקורה להוכיח שלא הוא האחראי הבלעדי למעשה, וכי הניזק היה שותף לו.

על פי דברינו, ניתן לבאר את חילוקה של הגמרא בדף לא ע"א בין בעל קורה שעמד לכתף, שפטור אם נתקל בו בעל החבית, לבין עומד לפוש שחייב. ערוך השולחן (סימן שע"ט סעיף ג) הקשה: מדוע חייב בעל הקורה אם עמד לפוש? סוף סוף צריך בעל החבית להיזהר ממנו, שהרי אינו יודע אם יעמוד הלה לפוש או לכתף! אלא שכבר כתב רש"י (לא ע"א, ד"ה לפוש), שהעומד לפוש חייב שכן "אין רשות הרבים עשויה לכך", כלומר: אין לו רשות לעמוד לפוש, וממילא אף שבעל החבית פשע גם הוא בהיתקלות זו, מכל מקום ניתן לחייבו – לא מצד מעשהו כאדם המזיק, כי אם מצד ממונו שהזיק, חיוב שבו אין פטור בגלל שותפות במעשה. (אמנם עיין נימוקי יוסף על משנתנו, ובתוספות רי"ד לקמן מח ע"ב, שכתבו שאין לחייב כאן משום ממונו שהזיק.)

הרב ברוך וינטרוב