!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

בבא קמא דף יט – שן כדרכה ושלא כדרכה

המשנה בדף יט ע"ב מלמדת, כי חייבים על נזקי שן דווקא כשהזיקה כדרכה; על כן בהמה שאכלה פירות משלמת נזק שלם, ואילו בהמה שאכלה בגדים או כלים אינה משלמת אלא חצי נזק, כדין קרן.

הראשונים נחלקו בדין בהמה שהחלה להזיק שלא כדרכה, ולאחר מכן אכלה כדרכה. לדוגמה: מה יהיה הדין בכלב שהרג כבש – שלא כדרכם של כלבים – ולאחר מכן אכל את בשרו, דבר שהוא כדרכם של כלבים? הרא"ש (פרק ב סימן ג) אומר כי לשיטת רש"י, גם האכילה נחשבת שלא כדרכו, ואינו חייב עליה אלא חצי נזק; אך הרא"ש עצמו סבור שרק על ההריגה חייב חצי נזק, אבל על האכילה – נזק שלם.

יש מן האחרונים (ראה דבר יעקב יט ע"ב, אות יג) שתלו מחלוקת זו בחקירה שכבר ראינו בעבר (דף יומיומי למסכת בבא קמא, דף ט) – מדוע חייב אדם לשלם על נזקי ממונו: אם החיוב נובע מפשיעתו בשמירה – הרי כאן אין פשיעה, שהרי הוא לא ידע כי כלבו עלול להרוג את הכבש, וממילא גם לא חשש לאכילה שבאה בעקבותיה; אך אם החיוב נובע מעצם העובדה שממונו הזיק, אזי יש להתייחס לכל נזק בנפרד, והיזק האכילה הוא היזק כדרכו, שחייבים עליו נזק שלם.

ברם, הבנה זו קשה במקצת, שהרי על פי הצד הראשון – התולה את חיובי נזיקין בפשיעה בשמירה, ועל כן גורס כי בנידון דידן יהיה בעל הכלב פטור, משום שלא היה צריך לצפות שהכלב יהרוג את הכבש – היה לנו לפטור את בעל הכלב לחלוטין, ואילו רש"י מחייבו על האכילה בחצי נזק. וליישב זאת יש לומר שישנן שתי רמות אחריות – שמירה מעולה ושמירה בסיסית – ועל מחדל משמירה בסיסית חייבים נזק שלם, ועל מחדל משמירה מעולה חייבים חצי נזק; ושמירת הכלב מהריגת הכבש חשובה שמירה מעולה, שכן באופן בסיסי אין חשש להריגה כזו.

דרך אחרת לביאור המחלוקת נעוצה בשאלה אם יש לראות את ההריגה והאכילה כמעשה אחד או כשני מעשים. הרב שמואל שמעוני (דף יומיומי למסכת בבא קמא, דף טז) העלה את האפשרות, כי מאחר שאכילה אינה חשובה מעשה נזק, אלא מעשה נורמלי, אין החיוב עליה מצד המעשה, כי אם מצד התוצאה; אם כנה סברה זו, דומה שקשה יהיה לחבר בין ההריגה, שחייבים עליה בגין היותה מעשה נזק, ובין האכילה, שחייבים עליה בגין תוצאתה, היינו – הנזק שגרמה. ברם, אם נבין גם שן כמעשה היזק, אפשר שניתן יהיה לראות את הטריפה ואת האכילה כמעשה אחד של נזק שלא כדרכו. (להרחבה עיין ים של שלמה פ"ב סימן ט, ובחזון איש על בבא קמא סימן יד אות ז.)

ודוק: על פי התירוץ של הדבר יעקב, אכילה המחייבת משום שן צריכה להיות כדרכה, כדי שתיכלל ברמת השמירה הנדרשת מבעל הבהמה; לעומת זאת, לפי הביאור שהציע הרב שמואל שמעוני נראה, כי התנאי שהאכילה תהא כדרכה אינו קשור לדיני השמירה, אלא הוא נועד להגדיר את המעשה כמעשה אכילה, ולא כמעשה נזק.

הרב ברוך וינטרוב