mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

קידושין דף נט – ביטול דיבור וביטול מעשה

הגמרא בדף נט ע"א מביאה את מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בעניין ביטול קידושין. מדובר במקרה שאדם קידש אישה על ידי נתינת מעות, אך עיכב את חלות הקידושין למשך שלושים יום. ונחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם במהלך אותם שלושים יום יכולה האישה לחזור בה: לדעת רבי יוחנן האישה יכולה לחזור בה, ואילו ריש לקיש סובר כי לאחר שלושים יום יחולו הקידושין בין אם האישה תרצה בכך ובין אם לא.

בתחילה סבורה הגמרא, שרבי יוחנן וריש לקיש מסכימים כי מאחר שהקידושין אינם חלים מיד עם נתינת המעות, אין הנתינה מוגדרת כמעשה קידושין, אלא כדיבור בעלמא. על כן היא מבינה, שרבי יוחנן וריש לקיש נחלקו בשאלה אם "אתי דיבור ומבטל דיבור", כלומר: אם יכול אדם לבטל את דיבורו על ידי חזרה בו. ואולם, בעקבות קושיה מברייתא העוסקת בביטול תרומה חוזרת בה הגמרא מהבנה זו, ומסיקה כי דבר פשוט הוא שאתי דיבור ומבטל דיבור, ומחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש נעוצה בשאלה אחרת: האם נתינת המעות לאישה אכן נחשבת דיבור בלבד, וכשיטת רבי יוחנן, או שמא יש לה משמעות של מעשה, כפי שטוען ריש לקיש.

והנה, את נתינת המעות לאישה בתנאי שהקידושין יחולו רק לאחר שלושים יום ניתן להבין בשני אופנים. אופן אחד הוא, שהרווח שמרוויחה האישה כעת, בשעת נתינת המעות, הוא הוא הרווח שיהווה את התשתית לחלות הקידושין מאוחר יותר; לפי הבנה זו, דחיית הקידושין בשלושים יום אינה דחייה של מעשה הקידושין, אלא רק של החלות.

אפשרות שנייה היא, שהקידושין לא יתבססו על הרווח הנוכחי, כי אם על ההנאה שתופק ממנו ביום חלות הקידושין. כיצד? אף אם האישה תוציא את המעות מיד עם קבלתם, הרי היא חוסכת בכך מעות אחרות שהייתה צריכה לשלם עבור אותה תמורה, והיו כעת חסרות לה אלמלא קיבלה את מעות הקידושין; נמצא שנתינת מעות הקידושין יוצרת הנאה הקיימת גם לאחר שלושים יום – ובהנאה זו תתקדש האישה באותה שעה! לפי גישה זו, נעשית ההנאה להנאת קידושין רק ביום השלושים, ואם כן מעשה הקידושין – ולא רק חלותם – הוא שמתחולל ביום השלושים.

דומה שבשאלה זו נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש. ריש לקיש אוחז בהבנה הראשונה: המעות נחשבות מעות קידושין, ומעשה הנתינה הוא מעשה הקידושין; והיות שכבר נעשה מעשה – אין בכוחו של דיבור גרידא לבטלו. רבי יוחנן, לעומת זאת, חושב שהנתינה דהשתא אינה מעשה הקידושין; רק לאחר שלושים יום תיקבע ההנאה להנאת קידושין, וזוהי אפוא שעת עשיית מעשה הקידושין; כרגע אין לפנינו אלא הצהרת כוונות בלבד, וממילא ניתן לחזור ממנה אף בדיבור.

למחלוקת זו תיתכן נפקא מינה נוספת: מה יהיה הדין אם האישה איבדה את המעות קודם שהספיקה להשתמש בהן? ניתן לטעון שלדעת רבי יוחנן, במקרה כזה לא תהיה האישה מקודשת לאחר שלושים, שהרי לא נותרה לה אז שום הנאה; וכך אכן פסק המהרי"ט אלגזי (בכורות פרק ח אות עו) (אמנם יש מן האחרונים שחלקו עליו, על אף שפסקו כרבי יוחנן, ובביאור סברתם עיין אבני מילואים סימן מ' סעיף א).

הרב ברוך וינטרוב