!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

קידושין דף נז – לא אמרה תורה שלח לתקלה

בסוף הדיון בשאלת איסורה של הציפור המשולחת, מבאר רבא (נז ע"ב) כי מסתבר יותר לדרוש את הפסוקים באופן שלאחר שילוחה לחופשי תותר ציפור של מצורע, שכן "לא אמרה תורה שלח לתקלה", כלומר: אין זה סביר שהתורה תצווה לשלח את הציפור ובה בשעה תאסור אותה בהנאה, ובכך תביא את המוצא התמים לידי תקלה.

על סברה זו הקשה המשנה למלך (מעילה פ"ז ה"ו): וכי איזו תקלה יש כאן? והלוא הציפור המשתלחת ודאי בטלה ברוב הציפורים שבעולם, וממילא מותרת היא למוצאה בלא שום פקפוק!

המשנה למלך עצמו טען, כי התקלה אינה של מי שימצא את הציפור, כי אם של המשלח גופו, שעל ידי השילוח הרי הוא מבטל איסור בידיים – פעולה האסורה, לדעת המשנה למלך, מדאורייתא. ברם, גם מבלי להיכנס לשאלת ביטול איסור בידיים, נראה ביאורו של המשנה למלך קשה: ראשית, הרי השילוח הוא מצוַת התורה, ואם כן ודאי שאין בו איסור; שנית, מן הלשון "שלח לתקלה" משמע שהתקלה היא לאחר השילוח , ולא במהלכו.

על כן נראה ליישב את קושיית המשנה למלך באופן אחר. התורת כוהנים (פרשת אחרי מות פרשה ד הלכה ז) לומדת מן הפסוק "...וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם" (ויקרא ט"ז, כא) כי השעיר מכפר אף על אונסים. ולכאורה הלימוד תמוה: מדוע יש צורך לכפר על אונס? והרי אונס – רחמנא פטריה! הר"ש בפירושו על התורת כוהנים טוען, כי הכוונה לאונס הקרוב לשגגה. ברם, נראה שניתן לבאר את הדברים גם באופן אחר. ישנן עבֵרות הכוללות, מלבד עצם העבֵרה על צו המלך, גם נזק הנובע מעצמותו של מעשה העבֵרה. כך, למשל, דרשו חז"ל על מאכלות אסורים, שהתורה אמרה עליהם "וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא י"א, מג), כי אכילתן מטמטמת את הלב (יומא לט ע"א). באופן דומה ניתן להסביר את כוונת הספרא: האונס אמנם פותר את בעיית העבֵרה על צו המלך, אך אין הוא מבטל את הנזקים השליליים הנובעים מעצם מעשה העבֵרה – ולכך נועד השעיר.

כעת נוכל להבין גם את סברתו של רבא. אמנם הציפור המשולחת בטלה ברוב, והמוצא אותה מותר בה לחלוטין; אלא שהביטול ברוב אינו משנה את מעמדה המציאותי כאיסור, והנזק הנגרם מאכילתה אינו בטל. על כן, טוען רבא, יש להניח כי בצווֹתהּ על השילוח דאגה התורה למנוע את התקלה שהוא עלול לגרום, והפקיעה מן הציפור את מעמדה האיסורי.

הרב ברוך וינטרוב