mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

קידושין דף נא – המקדש אחת משתי אחיות

בדף נא ע"א מביאה הגמרא את מחלוקתם של אביי ורבא בדין קידושין שאין מסורין לביאה: דעת אביי שקידושין כאלה חלים, ודעת רבא – שאינם חלים. מה הם קידושין שאין מסורין לביאה?

התוספות (ד"ה קידושין) הבינו מרש"י, שכל קידושין של אישה שאסור למקדש לבוא עליה נחשבים קידושין שאין מסורין לביאה; והם מקשים על כך מן הדין הידוע שקידושין תופסים בחייבי לאווין – דהיינו, כאשר האיסור על בני הזוג הוא איסור לאו בלבד – ורק כאשר יש חיוב כרת על הביאה אין הקידושין חלים. בעקבות קושייתם ביארו התוספות ש'קידושין שאין מסורין לביאה' הם דווקא קידושין המחילים בעצמם את האיסור, ולדעת רבא אין הם חלים מפני שתוצאתם – איסור הביאה – הפוכה ממגמתם, דהיינו, ייחוד האישה לבעלה.

התוספות הדגימו את שיטתם מראיה המובאת בהמשך הגמרא: המקדש אחת משתי אחיות, ולא פירש איזו מהן קידש. אם יחולו קידושין כאלה – כפי שמדייקת הגמרא בתחילה, ומביאה מכך ראיה לשיטת אביי – תיאסר הביאה על כל אחת מן האחיות, שכן כל אחת מהן עומדת בספק אחות אשתו, שאסורה מן התורה; הרי מוכח מכאן, טוענים התוספות, כי סוגייתנו דנה במצב שבו עצם מעשה הקידושין מחיל את איסור הביאה על שתי הנשים.

אלא שעל הבנת התוספות יש להקשות: הרי כאשר קידש אדם אחת משתי אחיות ולא פירש את מי קידש, מצד האמת אחת מהן אכן מקודשת ומותרת, והשנייה כלל אינה מקודשת, והיא שאסורה; ומה שאנו אוסרים את שתיהן, אין זה אלא מפני חסרון ידיעתנו, שאין אנו יודעים איזו מהן קידש; ואם כן, לא מעשה הקידושין אוסר, כי אם ספקנו הוא שאוסר – וכיצד אפוא מגדירים התוספות מצב זה כמצב בו הקידושין מחילים את האיסור?!

תשובה לשאלה זו מונחת בהבנתו של הגאון ר' שמעון שקופ בדין המקדש אחת משתי אחיות. בספרו שערי יושר, שער ג פרק כב, מסביר הגרש"ש שהאיסור הכפול במקרה זה אינו נובע מחמת הספק בידיעתנו, כי אם מעצם מעשה הקידושין. כיצד? קידושין חלים על ידי מעשה נתינת הכסף והפניית האמירה כלפי האישה. כאן הופנו גם המעשה וגם האמירה לכל אחת משתי האחיות, ואם כן כל אחת מהן היא בגדר של 'מקודשת אפשרית', ובד בבד גם בגדר של 'אסורה אפשרית' מדין אחות אשתו. מעתה יובנו דברי התוספות: אכן, עצם מעשה הקידושין הוא שאסר את שתי הנשים, ועל כן מוגדרים הקידושין כ'אינן מסורין לביאה'.

לסיום נעיר, כי ייתכן שהסבר זה של הגרש"ש דומה לביאורו של הגרי"ד סולוביצ'יק לדינו של הזמן הקרוי 'בין השמשות', שההלכה מתייחסת אליו, בדרך כלל, כאל ספק יום ספק לילה. הגרי"ד טען, כי אין מדובר כאן בספק רגיל – ספק בידיעתנו את הדין, האם בין השמשות מוגדר כיום או כלילה – כי אם בהגדרה חלופית, שלישית, הנושאת אופי של מה שהוא כינה "ספק בעצם", ולפיה בין השמשות הוא בו-זמנית הן יום הן לילה הן לא יום ולא לילה (שיעורים לזכר אבא מרי, מאמר יום ולילה, אות ב–ג, עמ' צז–קז).

הרב ברוך וינטרוב