mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

קידושין דף לז – מצוה התלויה בארץ

המשנה (לו ע"ב) קובעת: "כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ". הגמרא (לז ע"א) מנסה להבין את משמעות ההגדרה 'מצוה התלויה בארץ'. בתחילה מציעה הגמרא, כי מצוות שהוזכרה בהן ביאה לארץ הן המצוות התלויות בארץ; אך היא דוחה הצעה זו, שהרי בתפילין ופטר חמור נכתבה ביאה לארץ והן נוהגות בכל מקום. לפיכך מציע רב יהודה הגדרה אחרת: מצוות התלויות בארץ הן "חובת קרקע", ושאינן תלויות בארץ – "חובת הגוף".

מה משמעות ההגדרות השונות בהן דנה הגמרא? וכיצד יש להבין את המונח "חובת קרקע"? סוף סוף, החובה מוטלת תמיד על האדם!

דומה כי הגמרא אכן התלבטה בין שתי הגדרות של מצוות התלויות בארץ. ישנן מצוות התלויות בארץ מחמת האובייקט שבו יש לקיים את המצוה, וישנן מצוות התלויות בארץ מכיוון שהקב"ה מעוניין שיקוימו בארץ ישראל בלבד. להבהרת ההבדל, נדגים אותו באמצעות שתי מצוות: מצוַת תרומות ומעשרות ומצוַת מינוי מלך. מצוַת תרומות ומעשרות היא מצוה מן הסוג הראשון: הפירות שיש עליהם קדושה המחייבת להפריש מהם תרומות ומעשרות אינם גדלים אלא בארץ. מצוַת מינוי מלך הִנָּהּ מצוה מן הסוג השני: אין צורך בקרקע ארץ ישראל כדי לעשותה, אך הקב"ה ציווה לקיימה דווקא שם.

בתחילה סברה הגמרא כי כל מצוה שהוזכרה בה ביאה לארץ שייכת בהכרח לסוג השני, שהרי חיובה אינו חל אלא עם הכניסה לארץ. ואולם, אפשרות זו נדחתה, מאחר שמצינו מצוות בהן הוזכרה ביאה לארץ, ואף על פי כן לאחר שחל חיוב המצוה, הריהו חל אף בחו"ל; נמצא שחלות החיוב עם הכניסה לארץ אינה יכולה להיות קריטריון גורף למצוה התלויה בארץ. אמנם הקריטריון השני הכרחי: מצוות שהן חובת קרקע – קרי, חיובים החלים בקרקע ובפירותיה גופם – לעולם יחויבו דווקא בארץ ישראל, ולא בחו"ל, שם אין הם שייכים כלל.

הרב ברוך וינטרוב