mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:

זמני השבת:
    הד"נ: 
    יציאה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

קידושין דף לה – קיום מצוַת עשה שהזמן גרמה על ידי אישה

הדפים הנלמדים בימים אלו מבררים את נושא פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן. בטעם פטור זה כתב האבודרהם: "לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא, אפשר שבשעת עשיית המצוה יצוה אותה הבעל לעשות מצותו, ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצותו אוי לה מבעלה, ואם תעשה מצותו ותניח מצות הבורא אוי לה מיוצרה, לפיכך פטרה הבורא ממצותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה".

השאלה שנעסוק בה היום היא: האם יש משמעות הלכתית לכך שאישה בוחרת לקיים מצוה שהיא פטורה ממנה?

כידוע, מנהג האשכנזים, בעקבות שיטת רבנו תם, שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן, דבר המלמד, על פי פשוטו, שיש כאן קיום הלכתי ברמה של "אינו מצֻווה ועושה" – שאף שהוא נחות מקיום של מצֻווה ועושה, אין לזלזל בו (לניסוח מרחיק לכת יותר ראה פירוש הראב"ד על הספרא דיבורא דנדבה פרשתא ב אות ב).

האור זרוע עמד על כך שרש"י חלק, כפי הנראה, על רבנו תם. בגמרא בסוכה מב ע"א עולה הווה אמינא מפתיעה למדיי, שלולב יהיה בשבת מוקצה עבור אישה, שכן זהו חפץ שאין לה מה לעשות בו. למסקנה לולב אינו מוקצה גם לאישה, אך רש"י מבאר שאין זה משום שיש לה מה לעשות בו, אלא מטעם אחר: "כיון דראוי לנטילת אנשים – תורת כלי עליו, ומותר בטלטול לכל". וכתב האור זרוע (סימן שי"ד): "מיכן אני המחבר לומד לנשים שלא לברך על כל מצוות עשה שהזמן גרמן, דאי יכולות לברך, מאי איריא משום דראוי לאנשים, תיפוק לי דראוי לה לעצמה ליטול ולברך". אך מעבר לשאלת הברכה, ברור מדברי רש"י שאין שום משמעות לנטילת לולב על ידי אישה, עד כדי כך שהיה מקום לראותו כמוקצה עבורה, אלמלא היה שימושו לגברים מגדיר אותו ככלי. דומני – ולא כאן המקום להאריך ולהוכיח זאת – שהדבר משתלב בתפיסה שרש"י מביע במספר מקומות, ולפיה משמעותם של מעשים נבחנת על פי ממד הצו האלוהי בלבד, ואין משמעות למעשה שנעשה שלא על פי ציווי (ביטוי קיצוני לכך ראה ברש"י סנהדרין עו ע"ב ד"ה והמחזיר).

עמדה מפתיעה מן הקצה השני ניתן למצוא בדרך שבה ניסח הרמב"ן בדף לא ע"א (על פי רוב הגרסות) את שיטת רבנו תם: "מי שעושה מצוות התורה כתקנן, אף על פי שלא נצטוה הוא בהם, כגון נשים וגוים, מקבלים עליהם שכר". זהו חידוש מדהים: ישנה משמעות לכך שגוי נוטל לולב בחג הסוכות! אין ספק שלפנינו תפיסה רחוקה מאוד מעמדתו של רש"י, תפיסה הנותנת משמעות אדירה למעשה מצד עצמו, גם ללא צו, ואף ללא שייכות של המבצע למערכת הציוויית.

מסתבר שהניסוח המקובל של שיטת רבנו תם מציג עמדת ביניים בשאלה זו. לפי גישה זו, יש משמעות לפעולותיו של מי שאינו מצֻווה ועושה, אבל רק כאשר הוא שייך בעיקרון במסגרת התורנית, אלא שניתן לו פטור ממצוות מסוימות, ופטור זה אינו מפקיע את שייכותו ממצוות אלו.

הרב שמואל שמעוני