!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

קידושין דף כט – מצוות הבן על האב וחובות האב בבנו

המשנה בדף כט ע"א פותחת בהיקף החייבים ב'מצוות הבן על האב': אנשים חייבים ונשים פטורות. הגמרא מסבירה כי מצוות הבן על האב הן המצוות שצריך האב לעשות בבנו – בעוד שהאם פטורה מלעשותן בבנה – ומשווה לדברי התוספתא: "האב חייב בבנו למולו ולפדותו" וכו'. אמנם הפרש גדול יש בין לשון המשנה ללשון התוספתא. בעוד שבתוספתא הניסוח בהיר – האב חייב לעשות כך וכך – הניסוח שבמשנה, "מצות הבן על האב", הוא עמום, דבר המשתקף בעצם התלבטותה של הגמרא בפירושו: האם המצוות הן מצוות הבן, או שמא מצוות האב?

חקירה זו עומדת למעשה בבסיס ההבנה של כל אחת מן המצוות הנזכרות בסוגיה: האם החיוב מוטל על האב בלבד, והבן הוא רק החפצא שבו מבוצע חיוב זה, וכפשטות לשון התוספתא? או שמא החיוב הנו על הבן, והאב הוא המבצע ותו לא, וכנרמז בלשון המשנה? כמובן, ייתכן לחלק בשאלה זו בין המצוות השונות.

מפאת קוצר היריעה, נזכיר כאן רק הלכה השנויה במחלוקת בדיני מילה, מחלוקת שדומה כי היא נעוצה בשאלה שהעלינו. המנחת חינוך (מצוה ב אות ד) מסתפק בילד שלא נימול בקטנותו, אם אביו מחויב למולו גם לאחר שגדל, והוא מדייק כי נחלקו בכך הרמב"ם (הלכות קרבן פסח פ"ה ה"ה), הסובר שהאב אינו מחויב למול את ילדיו הגדולים, והתוספות (קידושין כט ע"א ד"ה אותו), שמדבריהם נראה כי חיוב המילה המוטל על האב, אין לו הפסק לעולם.

אם נבין כי מילת הבן היא חיוב המוטל על האב, אזי אין שום סיבה שחיוב זה יפקע בהגיע הילד לבגרות; סוף סוף, עדיין בנו הוא, ומצוותו של האב לא נתקיימה. לעומת זאת, אם נתפוס כי המילה היא למעשה חיוב של הבן, והאב נקרא למלאו רק מכיוון שבגילו הרך אין הבן יכול לעשות זאת בעצמו, הרי לאחר שגדל שוב אין לבן צורך באב לעניין זה, ומעתה מוטל החיוב על כתפיו הוא.

(להרחבה ניתן לעיין בשיעורי "מצוות הבן על האב – חלק ב" על דפים כט ע"א – ל ע"ב, שהופיע במסגרת שיעורי העיון לסוף פרק א של מסכת קידושין בשנת תשס"ח, ראו בארכיון בית המדרש.)

הרב ברוך וינטרוב