!!
 
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

דף יוםיומי

קידושין דף כג – שחרור עבד בעל כורחו בכסף ובשטר

הגמרא בדף כג ע"א מבינה כי לשיטת רבי מאיר, יש חילוק בין כסף ושטר לעניין שחרורו של העבד בעל כורחו. כאשר אדם אחר הוא שמשלם את הכסף או מקבל את גט השחרור, הרי הוא עושה זאת, לדעת רבי מאיר, כנגד רצונו של העבד, שכן רבי מאיר סובר שהעבד מעדיף להישאר בעבדותו ולא להשתחרר. אלא שיש חילוק בין שני המקרים: אם השחרור נעשה על ידי כסף שנותן אדם שלישי לאדון, משוחרר העבד אף כנגד רצונו; אך אם השחרור הוא בשטר, שהאדון נותנו לאותו אדם שלישי, אין העבד משתחרר בעל כורחו, שאין חבין לאדם אלא בפניו.

האמוראים נחלקו בביאור ההבדל שבין כסף לשטר. לדעת אביי, ההבדל הוא שבכסף אפשר למכור את העבד לאדון אחר בעל כורחו, וממילא ניתן גם לשחרר אותו בעל כורחו; ואף שניתן למכור את העבד בעל כורחו גם בשטר – הרי זהו שטר מכר, ולא שטר שחרור. ונראה לבאר את דבריו כדלהלן. כפי שכבר הסברנו בעבר (ראו שיעורינו לדפים טז–יז), עבד מתייחס לאדוניו בשני מישורים: במישור הממוני, בו הוא קנוי לאדון, ובמישור האישי, בו הוא משועבד לו. לשני מישורים אלו מוקדים שונים: המישור הממוני ממוקד באדון ובזכותו על העבד, ואילו המישור האישי – בעבד ובמעמדו האישי-הלכתי. מסתבר שלדעת אביי, הכסף מתייחס למישור הממוני, ועל כן אין בקניין זה מקום לדעתו של העבד: אם פקעה בעלותו של האדון – ממילא נעשה העבד חופשי. משל למה הדבר דומה – לאדם שהפקיר חפץ מנכסיו: החפץ איננו גורם בפעולה, כי אם המושא שלה. שחרור בשטר, לעומת זאת, איננו פעולה ממונית, כי אם פעולה אישית, שעניינה בשינוי מעמדו של העבד. כדי שפעולה מסוג זה תחול, חייב העבד להיות מעורב בה, בהתאם לכלל שאין חבין לאדם אלא בפניו, ועל כן לא ניתן לזכות בשטר שלא מדעת העבד.

רבא חולק על אביי, ומבאר את ההבדל בין כסף לשטר באופן שונה: "כסף – קבלת רבו גרמה לו, שטר – קבלת עצמו גרמה לו". נראה שרבא לא קיבל את עמדתו של אביי כי נתינת שטר שחרור מהווה פעולה אישית. לדעתו, גם נתינת שטר שחרור היא פעולה ממונית, אלא שמכל מקום, יש חילוק אחר בין כסף לשטר: שני הקניינים פועלים במנגנונים שונים. כאשר מקבל האדון את כסף השחרור – קרי: את הכסף ששילם עבור העבד – שוב אין העבד חב לו מאומה; ממילא פוקעת בעלותו של האדון, אפילו אין העבד שותף לתהליך. בנתינת שטר, לעומת זאת, אין החוב פוקע, אלא העבד 'נמכר לעצמו', לפיכך מותנה קניינו של השטר בכך שהעבד אכן יהיה מעוניין לקנות את עצמו.

הרב ברוך וינטרוב