mysql_error
לאתר ישיבת הר עציון
הפוך לאתר הבית דף קשר - בטאון הישיבה נקודת חיבור - בית המדרש לצעירים קשת - קול שידורי תורה מכללת הרצוג להכשרת מורים תורה ברשת - אתרי אינטרנט תורניים עיון בדף היומי

   זריחה:    
   סוזק"ש:  
   מנחה:  
   שקיעה:


שעון קיץ


הזמנים באדיבות kaluach

דף יומי:
   להצגת הדף
   הדף היומיומי
   דפי עזר
   שיעור מוקלט
   קצרדף להאזנה
   קצרדף להאזנה


 

התפילה

סעודת הודיה

מתקנת חז"ל, בימי החנוכה נוהגים להודות ולהלל על הנס שאירע בימים אלה. ההלל וההודאה כוללים הוספת "על הניסים" בתפילה, קריאת הלל וכן ברכת "שעשה ניסים" בהדלקת הנרות. כשם שההלכה מכירה בניסים הלאומיים - כך היא מתייחסת גם לניסים שאירעו לאדם פרטי: ברכת "הגומל", ברכת "שעשה לי נס במקום הזה" ועוד.

נוסף על דרכי הודיה אלה, ההלכה מכירה בדרך הודיה נוספת - סעודת הודיה. כך, לדוגמא, תיקנו חז"ל לערוך סעודה בפורים כדי להודות לקב"ה על הנס. אמנם בחנוכה לא תיקנו חז"ל להרבות בסעודות, אך הרמ"א כותב שיש בכך קצת עניין:

"ריבוי הסעודות שמרבים בהם - הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה. הגה: ויש אומרים שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח. ונוהגין לומר זמירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הווי סעודת מצווה. יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב. (שו"ע או"ח סי' תר"ע)

לראשונה, סעודת ההודיה מוזכרת אצל אברהם אבינו: "ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום היגמל את יצחק" (בראשית כ"א, ח). מהו הרעיון העומד מאחורי סעודה זו? כיצד משמשת הסעודה להודיה?

כאשר בית המקדש היה קיים, ניתן היה להקריב קרבן תודה. קרבן זה מוקרב בתודה לקב"ה, והוא נאכל ע"י הבעלים: "וכי תזבחו זבח תודה לה' - לרצונכם תזבחו: ביום ההוא יֵאכל, לא תותירו ממנו עד בֹּקר...". בנקודה זו, סעודת ההודיה דומה לקרבן התודה; אך כמובן שקיים הבדל חשוב בין קרבן התודה לבין סעודת הודיה: בקרבן תודה, אכילת הקרבן נספחת לפן העיקרי - הקרבת הקרבן. מדוע בסעודת הודיה אין אנו מברכים ברכה מיוחדת, במקביל להקרבת קרבן התודה? מדוע אין אנו משתפים את הקב"ה בשמחתנו?

ייתכן שבמקום לשתף את הקב"ה בסעודת ההודיה, אנו משתפים אנשים נוספים. כשם שהקב"ה היטיב עמנו - כך אנו מיטיבים עם אנשים אחרים. סעודת ההודיה, אם כן, היא מעין צדקה שאנו נותנים בהודאה על הנס שאירע לנו. ואכן, בעל ה"תניא" מסביר שמצוַת הצדקה שקולה כנגד כל המצוות כי היא מעלה את הנפש הבהמית - האדם נותן לאחרים מהממון שיכל ליהנות ממנו בעצמו. במקביל, גם בסעודת ההודיה - האדם מרגיש צורך להעלות את נפשו ולקדשה, ולשם כך הוא עורך סעודה לו ולאחרים.

ואכן, אם נעמיק נגלה שגם קרבן התודה שהיו מקריבים כשבית המקדש היה קיים, היה מלווה בעריכת סעודה. קרבן התודה מורכב מִשֶּׂה ומארבעים חלות, ויש לאוכלו במשך יום ולילה בלבד. ברור שמקריב הקרבן היה אוסף אנשים נוספים, עורך סעודת הודיה משותפת לכולם ובסעודה זו היו אוכלים את קרבן התודה ומספרים בנפלאות ה', וכך מוסיפים אמונה ויראת ה'.

ר' אוהד זימרן