ז' בתשרי תשס"ה (22.9.04)
יאוש ושינוי רשות
בעבר, ראינו שנחלקו האמוראים בשאלה אם יאוש לבדו קונה: האם הגזלן קונה את החפץ אחרי שהבעלים התייאשו ממנו, כך שהוא חייב להחזיר רק את שווי החפץ, ולא את החפץ עצמו. על כל האמוראים מוסכם שגם אם יאוש אינו קונה, הוא קונה בצירוף גורמים נוספים: לשיטת התוספות יאוש קונה בצירוף שינוי שם (בניגוד לרמב"ן, שסבר ששינוי שם קונה אפילו בלי יאוש); ולדעת כל הראשונים יאוש קונה בצירוף שינוי רשות. במילים אחרות: הגזלן אמנם אינו נחשב לבעלים על החפץ אחרי שהבעלים המקוריים התייאשו ממנו, אך הוא יכול למכור את החפץ למישהו אחר, ואז החפץ ייקנה לאדם השלישי מכוח היאוש ושינוי הרשות.כמובן, דין זה טעון הסבר: כיצד יכול הגזלן למכור דבר שאינו שלו, וכך לגרום לכך שהחפץ יצא מידיו של הנגזל? הרשב"א (גיטין נה ע"ב ד"ה ואי) כתב בהקשר זה: "הקדשו וקנייתו באין כאחד" - כלומר, שינוי הרשות מאפשר את הוצאת החפץ מידי הבעלים, ובעת ובעונה אחת - יציאת החפץ מידי הבעלים מאפשרת את מכירתו (שינוי הרשות). אך לכאורה, הסבר זה רק מחדד את הקושי, הנעוץ בכך שיש כאן שני גורמים התלויים זה בזה: הגזלן אינו יכול למכור את החפץ כל עוד הוא אינו שייך לו, והחפץ אינו שייך לו כל עוד הוא לא עבר לרשות מישהו אחר.
הסבר אחד העלו הרמב"ן (מלחמות ה', ב"ק מא ע"א באלפס) ותוס' רבנו פרץ (ב"ק סח ע"א ד"ה אף). לדבריהם, היאוש לבדו היה אמור להקנות את החפץ לגזלן, אלמלא "באיסורא אתאי לידיה" (ב"ק סו ע"א) - החפץ הגיע לידי הגזלן באיסור, ולכן הטילה עליו התורה חובת השבה שאיננה פוקעת. אמנם, כאשר החפץ יוצא מידי הגזלן אחרי היאוש ומגיע לאדם אחר, שחובת ההשבה לא חלה עליו - דינו כמי שמרים אבידה אחרי שבעליה התייאש ממנה, והוא קונה את החפץ הגזול.
על פי הסבר זה, מסתבר שהגזלן אינו נחשב למקנה את החפץ ללוקח, אלא בדומה לאבידה - הקונה זוכה בחפץ כי הוא מרים אותו אחרי שהבעלים התייאשו ממנו. כפי הנראה, הריטב"א בקידושין חלק על כך. הגמרא כותבת שניתן לקדש אישה בחפץ גזול אחרי שהבעלים התייאשו ממנו, מדין יאוש ושינוי רשות. על כך כתב הריטב"א: "כיון דאיכא יאוש ברשות גזלן ושינוי רשות ברשותא דידה - קנייה ביאוש ושינוי רשות. דכיון דאיהי קניתיה - אף הוא קנה אותה, אף על פי שהוא לא קנה דינר זה עד שיהא ברשותו" (נב ע"ב ד"ה אתא). לדבריו, עלינו להבין שהגזלן אמנם קנה את החפץ אחרי יאוש הבעלים, אלא שהוא עדיין מצווה להשיבו לנגזל. ממילא, כיוון שהוא קנה את החפץ לרשותו - יש בכוחו להקנות אותו לאחרים, ובכך לשלול אותו מהנגזל.
בעניין יאוש ושינוי רשות רבו השיטות, ולא נוכל לעמוד כאן על כולן. נציין רק שלפי כל ההסברים הנ"ל, אם הגזלן ימכור את החפץ ואחר כך הבעלים יתייאשו ממנו - החפץ לא ייקנה. למעשה, שאלה זו שנויה במחלוקת אמוראים (ב"ק קטו ע"א), והראשונים נחלקו כיצד לפסוק בה. ממילא, יש מקום להעלות סברות נוספות על אלו שפורטו כאן.
* * *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":
בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".
באתר "יום יום", שנחנך בימים אלו, יופיע מדי יום דבר תורה המתאים לאותו היום. דברי התורה יהיו על בסיס שבועי, ובכל יום מימות השבוע יופיע דבר תורה על נושא מסויים, שייכתב על ידי חלק מהאברכים בישיבת "הר עציון". כל אחד המתחבר לרשת האינטרנט בתכיפות גבוהה יוכל להפוך את אתר "יום יום" לאתר הבית שלו, וכך לראות מדי יום, מייד כאשר הוא מתחבר לרשת הוירטואלית, את דבר התורה המיוחד לאותו היום.
-
בימי ראשון יתפרסם באתר עיון קצר, באחד מהנושאים של חלק "אורח חיים". העיון הקצר
ייכתב על ידי ר' שמואל שמעוני.
-
בימי שני, יופיע באתר דבר תורה שייכתב על ידי ר' אוהד זימרן בנושא התפילה.
-
בימי שלישי נפרסם דבר תורה בנושא הלכתי מפרשת השבוע, שייכתב על ידי ר' יצחק בן-דוד.
-
בימי רביעי יופיע דבר תורה עיוני קצר, שייכתב אף הוא על ידי ר' שמואל שמעוני, על
אחד מהנושאים הנידונים בסדר נשים או נזיקין.
-
בימי חמישי יפרסם ר' דניאל סרי-לוי דבר תורה שידון באחד מפירושי החסידות על פרשת השבוע.
- בימי שישי יפרסם ר' עודד מיטלמן דבר תורה שיעסוק באחד מהמדרשים על פרשת השבוע.
הצטרפו גם אתם למהפכת לימוד התורה באינטרנט!
היפכו את "יום יום" לאתר הבית שלכם!
"אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותיי יום יום"