כ"ב באלול תשס"ד (8.9.04)

גזילה מכד הקמח של אליהו הנביא

מה דינו של אדם שגוזל מכד קמח פלאי שכזה? בדרך כלל, במקרה של גזילה מתקיימים שני יסודות: רכושו של הנגזל ניזוק, ויש לפצות אותו על כך; והגזלן מתעשר שלא-כדין על חשבון הנגזל, ויש להשיב לו את ההנאה. הגזלן שגזל מכד הקמח המתמלא מעצמו מחייב אותנו להכריע בין שני יסודות אלו, ולשאול איזה מהם מהווה את יסוד חיובו של הגזלן. באחרונים ישנן מספר התייחסויות לשאלה זו (עיין, למשל, בחידושי רבנו חיים הלוי הל' גזילה ואבידה פ"ט ה"א), אך אנו ננסה היום לעמוד על דרכו של הרא"ש בנושא.

הגמרא במספר מקומות מבחינה בין חוב שמטילה התורה, כגון תשלומי נזיקין, לבין חובות רגילים, הנוצרים ע"י התחייבות הדדית, כגון זה של לווה ומלווה. כיצד מוגדר חיובו של הגזלן בהקשר זה? הרא"ש (מובא בשטמ"ק ב"ק קד ע"ב) כותב:

"ואף על גב דבפ"ק דערכין אמרינן דנזיקין מלוה הכתובה בתורה היא, היינו טעמא משום דמשלם אף על פי שלא נהנה, והווי כעין חומש, שחייבתו תורה מה שלא נהנה. אבל גזלן - הא דמשלם משום שנהנה הוא, וזה מן הדין כשאר מלוה על פה, שיש לו להחזיר מה שלוה, ולא חשיבא כמו מלוה הכתובה בתורה".

כלומר, יסוד חיוב התשלום של הגזלן הוא בהשבת ההנאה שזכה בה לא כדין.

אמנם, מדברי הרא"ש במקום אחר ניתן לדייק את הכיוון השני:

"דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ואין כאן איסור גזילה" (תוספות הרא"ש גיטין נג ע"ב ד"ה כי).

הרא"ש כותב שהאיסור שעליו עובר אדם שמזיק את נכסי חבירו הוא איסור גזילה. ברור, שלשם כך עליו להניח שיסוד האיסור בגזלן הוא בהיזק שהוא גורם לחבירו, בניגוד לכאורה לדבריו בב"ק.

אמנם, ייתכן לתרץ את הסתירה ברא"ש ולחלק בין יסוד האיסור בגזלן, שאכן נובע מהפגיעה בזולת, לבין יסוד חיוב התשלום, שנובע מהחובה להשיב לאחר את שלקחת ממנו שלא כדין.

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".