ט"ז באלול תשס"ד (2.9.04)

פרשת כי-תבוא - "הפותח שער לדופקי בתשובה"

מדרש זה מבואר ב"שפת אמת" על פרשתנו:

"'דלת לפנים מדלת' הוא בחינת התשובה, דאיתא: 'מקום שבעלי תשובה עומדים - אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'..." (שפת אמת כי-תבוא ד"ה במדרש: אם שמוע תשמע).

יש שתי דלתות דרכן צריך לעבור כדי להיכנס אל תוך הקדושה ("פתחו לי פתח כפתחו של מחט..."). מי שנכנס בדלת הראשונה - יהודי שמקבל איזו דחיפה להתעלות והתקדמות, צריך להיזהר שלא להתגאות בהישג הזה, כדי שיוכל לעבור גם בדלת הפנימית, שבה בעלי תשובה אמיתיים עוברים.

וממשיך המדרש: "ומהו 'לשמור מזוזות פתחי'? אמר רבי יהודה בר סימא... מה המזוזה הזו אינה זזה מהפתח - כך לא תהא זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. אמר הקב"ה: אם תעשה כן - דע שאתה מקבל פני השכינה".

והביאור ב"שפת אמת": "ואמר להיות קבוע על הדלת כמזוזה, ואז דע שאתה מקבל פני השכינה. היא הבטחה גדולה, כי לעולם אין תפילה חוזרת ריקם, וצריך האדם להיות עומד אצל הפתח עד שנפתח לו".

יש משמעות לעבודתנו גם כאשר אנחנו בדרגה נמוכה, בלי יכולת לעבור את הסף אל תוך הקדושה. גם התפילות שלא בכוונה, וגם המצוות שעשינו מתוך הרגל או מתוך אינטרס - הופכות לזכויות אמיתיות, כיוון שאפשר לעשות תשובה לא רק על העבירות אלא גם על המצוות שעשינו.

ה"שפת אמת" מגלה לנו שאמנם במשך השנה הדלתות נעולות, ורק עבודה קשה יכולה להביא לפתיחתן. "ויש זמנים שפותחין משמים, כמו באלול ועשי"ת, שהם ימי רצון. ולפי מה שאדם דופק כל השנה - כך נפתח לו באלה הימים. אם כי וודאי כל השב פותחין לו עתה, אבל כל התפילות שלא היה להם עלייה מתעלין גם כן עכשיו, ובימים אלו מבקשין בשמים שיתעוררו בני ישראל בתשובה...".

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".