י"ט-כ' במנחם-אב תשס"ד (6-7.8.04)

פרשת עקב - "והיה עקב תשמעון"

"...אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה? תחילה, כשניתנה להן באלוש. מנין? שנאמר 'וישבתו העם ביום השביעי'. ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת? לא נתתי לך אלא לטובתך! כיצד? אמר רבי חייא ברבי אבא: את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ומהנה את נפשך, ואני נותן לך שכר. מנין? 'וקראת לשבת עונג וגו' - מה כתיב אחריו?- 'אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך'. אמרו לו ישראל: ואימתי את נותן לנו שכר המצוות שאנו עושים? אמר להם הקב"ה: מצוות שאתם עושים, מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם. מניין? ממה שקרינו בעניניו: 'והיה עקב תשמעון' ".

הדיון מתחיל במצוַת השבת, אך יוצא לדיון בכלל במטרתן של המצוות. האם המצוות הן לטובתם או לרעתם של ישראל? במבט ראשון נראה שלא טמון טוב רב במצוַת השבת. וכי איזו טובה יכולה לצמוח מכך שאסור לעשות פעולות מסויימות?! אך כבר על כך אומר הקב"ה שהמצוות הן לטובתם של ישראל, ומדגיש את החיוב להתענג בשבת. הקב"ה לא ציווה רק מה אסור לעשות, אלא ציווה גם להתענג בשבת.

העונג בשבת מתבטא במעשים, אך גם בנקודת המבט. ניתן לרטון במשך כל השבת על האיסור לעשות כך או אחרת, אך לא פעם מנקודת מבט שונה - הדברים נראים אחרת לגמרי. המנוחה הכפויה על האדם מכריחה אותו לראות ולמצוא דברים אחרים לעשות ביום השבת, עד כדי "ויתן לך משאלות לבך".

אלו הן פירותיה של מצוַת השבת, ואלו הן הטובות הנגזרות שצמחו, כביכול מאליהן, מקיומה. כמצוַת השבת - כך גם מצוות אחרות יש להן פירות שניתן לראותם תוך כדי הקיום או זמן קצר אחריו. אך פירות אלו אינם הפירות הסופיים: רבי חייא בר אבא מעיר שהפירות אינם שכר המצווה, אלא השכר מחכה בסוף הדרך - בעקבה של ההיסטוריה.

לעיתים אנו מהרהרים בשאלה מה בכלל אנחנו עושים ולְמה אנו עושים זאת. הרי איננו זוכים רואים את התוצאות המיוחלות עליהן מדברות התורה! על כך אומר ריבונו של עולם: והיה עקב - לעתיד לבוא - עוד תשמעון.

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".