ב' במנחם-אב תשס"ד (20.7.04)

פרשת דברים - תפקידם הכפול של השופטים

בפרשת יתרו מתואר תהליך מינויים של השופטים, בעקבות הצעתו של יתרו למשה חתנו, לאחר שראה אותו כורע תחת נטל השיפוט של עם ישראל כולו. מהפרשייה שבספר שמות מתקבל רושם ברור לפיו הצעתו של יתרו והוצאתה אל הפועל מתרחשות טרם הגעתם של עם ישראל להר סיני. בפרשתנו מגולל משה את תהליך מינוי השופטים בשנית, אלא שכאן אירוע זה מתואר דווקא לאחר קבלת התורה:

"ה' א-לוהינו דבר אלינו בחֹרב לאמֹר - רב לכם שבת בהר הזה... ואֹמר אלֵכם בעת ההִוא לאמֹר... הבו לכם אנשים חכמים ונבֹנים וידֻעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם". (א', ו-יג)

בעיה זו עמדה לנגד עיניהם של מפרשי התורה - ראשונים ואחרונים - והוצעו כיוונים שונים להתמודדות עמה. ברצוננו לעמוד כאן על המשמעות הגלומה בתיארוך הכפול של מינוי השופטים בשני המקומות, מבלי להתייחס לשאלה המעשית - מתי פרשייה זו התרחשה בפועל.

בעבר, עמדנו על השאלה שהגמרא דנה בה בשני מקומות: האם הכהנים הם 'שלוחי דידן' או 'שלוחי דרחמנא'. נראה כי שאלה דומה ניתן להעלות גם ביחס לשופטים: האם בתפקידם הם משרתים את הציבור שאת ענייניו הם מסדירים, או שמא יש לראות בהם את שלוחיו של הקב"ה שאת תורתו הם מגשימים ומיישמים?

כל תפקידם של השופטים והדיינים מצוי סביב המתח הערכי שבין ערך השלום לבין ערך האמת. מתח זה מלווה גם כמה דינים חשובים ביחס להכרעת מצבי ספק ולפתרונות של פשרה. מתח זה שבין שני הערכים מקביל במידה רבה לשאלה שהעלינו קודם לכן: מיהו 'הבוס' של השופטים - הקב"ה, או הציבור שעליו הם מופקדים?

המיקום הכפול של פרשיית מינוי השופטים מלמד שתפקידם של הדיינים מכיל את שני המרכיבים, המצויים ביניהם בדיאלקטיקה מתמדת. מחד - הם אמונים על הוצאתם לפועל של דיני התורה, החצובה על סלע האמת, ומבחינה זו ראוי שמינויים ייערך דווקא לאחר נתינת התורה. מאידך - הם נדרשים להשכין שלום בין איש לרעהו, ועל תקן זה הם פועלים כמשרתיו של הציבור (שכמובן, צלם אלוקים טבוע גם בו - השלום הוא גם אחד משמותיו של הקב"ה!). ייעוד זה נרמז בפרשייה שבספר שמות, המקדימה את מינוי השופטים לקבלת התורה, ובכך מדגישה את המימד האנושי שבתפקידם.

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".