י"ט בתמוז תשס"ד (8.7.04)

פרשת פינחס - אוהבי ה' שנאו רע

בני ישראל נוהים אחרי בנות מדין ואחרי השיקוץ של פעור, והמגפה מכה בעם. אמנם מעשהו של פינחס עצר את המוות שבא בעקבות מעשה זמרי, כאשר מניין הנופלים הגיע לעשרים וארבעה אלף, אולם רבנו חיים בן עטר מוכיח מן הכתובים שהמגפה על דבר פעור עדיין משתוללת, ואותה אין מי שיודע לעצור.

ואז ה' מצווה את משה: "צרור את המדינים והכיתם אותם" (כ"ה, יז). נראה שאין זו הוראה מעשית אופרטיבית, שהרי המלחמה נגד מדין תפרוץ רק בפרשה הבאה. מה אם כן פשר הציווי הזה בשעה הזו?

"אכן נתכוון ה' במאמר זה לתקנתם של ישראל, לפי שכל אשר יטעום טעם חטא הטבעי השולט באדם שלא לרצונו, לו יהיה שלא טעמו אלא בבחינת החושב - קשה הוא להפרידו... וכל עוד שלא נפרד מהחוטא תאוות הדבר ותשוקתו אליו הוא מושלל מהכפרה... ומה שלפנינו: עם בני ישראל טעמו עריבת הזנות, מהם במעשה מהם במחשבה, גם נדבקו בפעור ...וחפץ ה' לרפאותם בעצת ה' הנכונה כדי לסלק מעליהם המגפה". (אור החיים שם)

המגפה האמיתית מתחילה במיתת הלב ע"י התאוות, וכדי להילחם בה יש צורך ברפואה מסוג מיוחד. ה' מצווה לנצל את השנאה, שבדרך כלל אנו מנסים להתרחק ממנה, ולרתום את המידה הקשה הזו למאבק ברוע המדייני. על פי אור החיים הק', גם איסור "בל תשחית" לא יחול על עצי הפרי והמעיינות של מדין, כיון שיש בכוחה של שנאה זו לדחות אף את הנקודות הטובות של המדיינים.

ואכן, עצם ההכרזה העקרונית על המלחמה נגד מדיין גרמה להסתלקות מכת המוות מעל בני ישראל. וכך גם מוסברת חלוקת הפרשיות התמוהה: "צריך לדעת - למה עשה תחילת פרשה באמצע הכתוב? ולפי מה שכתבתי למעלה, יש טעם נכון. שנתכוון בזה לומר כי באמצעות מצוַת "צרור" וגו', כדרך שפירשנו, תיקנו מחשבת עבודה זרה והטו עצמם לטבע הא-לוהיי, ובזה "ויהי אחרי המגפה" - פירוש, נסתלקה המגפה שהייתה בישראל באמצעות תיקון זה אשר ציווה ה' עשות".

ועל שנאה כזו אומר הכתוב: "אוהבי ה' שנאו רע, שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם" (תהלים צז).

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".