י"ג בסיוון תשס"ד (2.6.04)

קניין סודר

קניין שבאופן חריג מתאים כמעט לכל סוגי הנכסים הוא קניין סודר, וייתכן שזו הסיבה שהביאה את הרמב"ם (הל' מכירה ה', ה) לכנותו בשם הסתמי "קניין".

הגר"ח מבריסק (המובא ב"ברכת שמואל" קידושין, ו') טען שקניין הסודר שונה במהותו משאר הקניינים. כל הקניינים מעבירים את הבעלות באמצעות צירוף של גמירות דעת ושל 'מעשה קניין' (משיכה, הגבהה וכו'). קניין סודר, טען הגר"ח, אינו מעשה קניין. גמירות הדעת היא זו שמקנה, והסודר הוא רק טקס סימבולי שנועד לאמת את רצינותה.

לטענה זו ישנן ראיות רבות, ונעמוד כאן על שתיים מהן:

1. בגמרא בבבא-מציעא מז ע"א נחלקו רב ולוי באיזה סודר מבצעים את קניין הסודר: האם הקונה נותן למוכר את סודרו, או שמא המוכר נותן לקונה את סודרו. דעת לוי, שקונים בכליו של מקנה, נראית מפתיעה ביותר: כיצד הקונה יכול לקנות חפץ השייך למוכר באמצעות הגבהת חפץ אחר, השייך גם הוא למוכר? דעה זו מוכיחה בבירור שהסודר אינו נחשב למעין תמורה, אלא משמש כטקס שנועד לחזק את גמירות הדעת.

2. באופן כללי, קניינים בחושן-משפט אינם זקוקים לעדים כדי לחול, אלא רק לצורכי ראיה בבית הדין. הגמרא בקידושין (סה ע"ב) כותבת זאת במפורש: "לא איברו סהדי אלא לשקרי". (הבנה חריגה מופיעה בקצות החושן סי' רמ"א סק"א, ע"ש.) התוס' טענו שהוא הדין גם בקניין סודר, אולם הראב"ד (שיטה-מקובצת, בבא-בתרא מ ע"א) חלק עליהם, וטען שקנייני סודר "אין מתקיימים אלא בעדים... מפני שאין בו שום משא ומתן, ושלא בעדים מחזי כחוכא וטלולא". כיוון שקניין הסודר אינו מעשה קניין רציני - ללא עדים אין כאן כלום. העדים מוסיפים מימד של רצינות ופומביות, ובכך עוזרים לטקס לבצר את גמירות הדעת. (ועיין בגר"ח בספרו על הרמב"ם בהל' יבום וחליצה, שהאריך להסביר שתפקידם של עדים לקיום הדבר הוא לבצר את גמירות הדעת.) אמנם, הראב"ד מסייג את דבריו, וכותב שהם אמורים רק ביחס לקניין סודר סמלי לחלוטין, שבסיומו מקבל בעל הסודר את סודרו בחזרה. קניין סודר שבו הסודר עובר בעלות באופן מוחלט - נחשב לקניין רגיל, שבו אין צריך עדים: "קנין האמור במקרא - 'שלף נעלו ונתן לרעהו' - אין צריך לעדות, אלא מה שיודה לו".

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".