י"ד באייר תשס"ד (5.5.04)

מה בין שליחות הולכה לבין שליחות קבלה בגט?

א. כותב הרמב"ם: "השליח שעושה האשה לקבל לה גיטה מיד בעלה - הוא הנקרא שליח קבלה. ומשיגיע הגט ליד שלוחה - תתגרש כאילו הגיע לידה. וצריכה לעשותו בשני עדים... הבעל אינו יכול לעשות שליח לקבל גט לאשתו, אבל יכול לעשות שליח להוליך הגט לאשתו וזה הוא הנקרא שליח הולכה... ואין שליח הולכה והבאה צריך עדים" (הל' גירושין פ"ו הל' א, ג, ד).

הרמב"ם מציין חילוק בין שליח קבלה, שיש למנותו בעדים וללא נוכחות עדים ברגע המינוי הוא אינו הופך לשליח, לבין שליח הולכה, שמינויו אינו מצריך עדים. מה טעם החילוק?

נראה שעדות לקיום הדבר (כלומר, עדות שאינה רק כלי הוכחתי אלא חלק מהותי מהדבר) נצרכת כאשר נוצר מעמד אישי חדש. לכן אי אפשר לקדש אישה או לגרשה בלי עדים - עדים מספקים את הרצינות והפומביות הנדרשות למעמד של יצירת זהות אישית חדשה ('אשת איש' או 'פנויה'). במינוי שליח הולכה, השליח אינו מקבל זהות חדשה; הוא בסך הכל מקבל סמכות מיד המשלח. אך במינוי שליח קבלה - האישה משנה את זהותה ומגדירה אותו כידהּ הארוכה. לשם שינוי מעין זה יש צורך בעדות לקיום הדבר ברגע המינוי.

ב. בהלכה ט הרמב"ם כותב: "וקטנה אינה עושה שליח לקבלה... מפני ששליח קבלה צריך עדים, ואין מעידין על הקטן, שאינו בן דעה גמורה". מדברי הרמב"ם משתמע שאין מניעה עקרונית מצד דיני שליחות שקטנה תמנה שליח קבלה לקבל גירושיה, אלא רק מצד דיני עדות.

הראב"ד על אתר תמה על כך: "זה הטעם - אין לו טעם ולא ריח, אלא 'אתם'-'גם אתם' לרבות שלוחכם - מה אתם בני דעת, אף שלוחכם בני דעת; נמצא שהשליח והשולח צריכין להיות בני דעת". הראב"ד מקשה: הלוא על מנת למנות שליח צריך להיות גדול ובר דעת, וכיצד ניתן לומר שלולא היה צורך בעדים הקטנה הייתה יכולה למנות שליח?

כנראה, הרמב"ם מבין ששליחות שניתן ליצור ללא עדים היא שליחות של הקניית סמכות, ובשליחות מסוג זה קטן אינו שייך, שכן אין לו יכולת להקנות סמכות. לעומת זאת, בשליחות קבלה, שאין בה הקניית סמכות אלא הגדרת מעמדו של השליח כידה הארוכה של האישה (ועל כן, כפי שראינו, צריך עדים), אין הבדל בין קטנה וגדולה. אצל שתיהן שייך ברמת העיקרון מושג זה של הרחבת המשלח והארכת ידו, אלא שאצל קטנה קיימת בעיה צדדית מצד דיני עדות.

*   *   *
מספר המבקרים עד כה באתר "יום יום":

בימים אלו ממש, חונך בית המדרש הוירטואלי אתר חדש - "יום יום".